הרבה מילים אמרתי אבל התכוונתי למעט.

אין לי כח לכלום , אני רוצה ללכת לישון ולהתעורר עוד חמש שנים.

כל מה שאני לא מנסה לעשות מכל הלב אני יוצאת לא בסדר

עד כמה שאני מנסה אין מי שיעריך,אני לא מצפה לטובה בחזרה

רק למילה טובה .אני רוצה ליהיות בבית לבד.

לחשוב שכל יום שבת,ללכת כל יום לצופים,כי זה המקום

להתפרק. להנות שם שעתיים חבל שזה רק שעתיים

הרגשה כזאת כאילו תקוע לך משהו בגרון או שיושב לך משהו

על הלב ואת לא יודעת איך להוציא את זה ><

והדבר היחיד שגורם לי לחייך בפוסט הזה ,זאת הכותרת.

כי אני יודעת שכל בוקר אני אבוא לבית ספר ויש מי שיגרום לי לחייך.

הייתה גיחה היה ממש כיף חשבתי שאני אחפור על הגיחה אבל אין לי כח,

היה הכי אדיררררררררר בעולם .ממש התגבשנו ,ילדים שלא הייתי יכולה לשבת ליד

אני פתאום יושבת עליהםXD

ואין על ח'3 (L) הכיתה היחידה שתקבל כל אחד אבל כול אחד.

עריכה:

וזה לקום כל בוקר לאותו יום להסתכל במראה ולהעלות חיוך על הפנים כי אני יודעת

מי יהיה פה תמיד!