כלואה ולא בכוח

היי כולם :):)

אז בגלל שהבלוג עדין לא הפך לחלק מרכזי מהחיים שלי, ובכלל שכחתי מקיומו אם להודות באמת, לא הייתי כאן מאז הפוסט הראשון. שום דבר לא השתנה פה, הא? אני מבינה שלא ממש אוהבים להגיב פה, אבל בסדר. אתם לא חייבים.

אז למה כן החלטתי לבקר פה פתאום? כי יש לי בעיה!!! אולי הפעם מישהו יגיב לי ויזרוק איזו עצה...

התחברתי עם אחד הילדים החמודים שיש, באמת! הוא כל כך נחמד אליי, ואנחנו מדברים המון והכל כזה טוב ויפה. אבל מה? אני לא יכולה להתיידד עם בנים. יש לי ידיד טוב אחד וזהו, פחות או יותר. אז במקום להשאיר את הכל במקום, ולהמשיך בשיחות נפש אל תוך הלילה, זרקתי את עצמי עליו [מטאפורית]. זה לא שהוא לא פלירטט קודם, אבל בכל זאת, הצעד הקריטי הגיע ממני. החלטנו שהגיע הזמן להיפגש פנים אל פנים לבד, אז הזמנתי אותו אליי.

שמחתי לגלות שאנחנו יכולים לדבר פתוח לא רק דרך המחשב [That's a first for me!!], והוא נשאר אותו ילד חמוד ומתחשב, לא נגע בי אפילו!

בימים שאחרי, הרגשתי שאני מתגעגעת אליו, והצעתי שנצא, רגע לפני שהוא נוסע לחודש שלם ולא נתראה. אז יצאנו. זה היה ללא ספק הערב הכי מיוחד בחיים שלי. הוא חיבק אותי חזק חזק, ולא יכולנו להתאפק, התנשקנו במשהו שהייתי קוראת לו תשוקה, אבל הכל היה כל כך שונה מכל הפעמים האחרות שהיו לי. הוא היה אמיתי כזה, וליטף אותי, והסתכל לי בעיניים ואמר לי כמה אני יפה. והחזקנו ידיים והנחתי את הראש על הכתף שלו ודיברנו ככה על הא ודא וזה היה כל כך נעים לי. השעה כבר הייתה אחרי חצות, ובגלל שאני סינדרלה [או בגלל שיש לי אבא שבטוח שנולדתי בשביל שיאנסו אותי יום אחד], הייתי צריכה לחזור. הוא לא רצה. הוא התוודה שגם בשבילו כל הערב הזה היה נורא מיוחד, ושהוא הרגיש שלם לכמה רגעים [אוי, הקיטש פה עובר גבולות!!!].

בסופו של דבר עם המשפט "אם לא תיתן לי ללכת עכשיו, אבא שלי יהרוג אותי ולא תראה אותי יותר", שיכנעתי אותו לקום וללוות אותי הביתה. עד הדלת הוא ליווה אותי. ונישק. וחיבק. ואמר שיתגעגע אליי מאוד.

נשמע טוב, אה? אז זהו.. שביום המחרת, כשהפלתי עליו את השאלה הגורלית, האם אנחנו יחד, הוא אמר שלא. עוד לא. הוא לא מוכן למערכת יחסים. תודו שגם אתם לא ראיתם את זה בא!

אז הוא התחיל לומר כמה שהוא רוצה להיות איתי, אבל הוא עוד לא מוכן, כי הוא בדיוק יצא ממערכת יחסים רצינית [שנה פלוס שבע], ועדיין לא הגיע לשלב שבו הוא רוצה אחת חדשה. הוא כאילו אמר שהוא רוצה להיות איתי, אבל אחר כך.

ופה נכנסת הפרנויה שאני שרויה בה כבר 48 שעות. אולי הוא פשוט מורח אותי? אולי ב"אני רוצה להיות איתך" הוא מתכוון למשהו פיזי בלבד? אולי הוא פשוט לא יודע איך לנפנף אותי אחרי אותו ערב? ידעתי שהכל טוב ויפה יתר על המידה! ידעתי!!

התירוץ שלו הוא שהוא בעצם בנאדם שחושב המון, מנתח את הכל, חושב עבר-הווה-עתיד, ולפי כל החשיבה הזאת אנחנו לא יכולים להיות ביחד. מה קרה באותו ערב? הוא לא חשב.. מסתבר..

אז תגידו לי אתם? שווה לחכות לו? יש פה רגשות כנים או סתם ילד חרמן שחברה שלו לא נתנה לו במשך שנה פלוס שבע אז הוא משתמש בי..?