כלואה ולא בכוח

יואו לא הייתי פה כל כך הרבה זמן.. זה מפחיד.. מה קרה איתי בכלל?

לימודים, מבחנים, עבודה.. איזה תסכול.. אין זמן לעשות קצת חיים... יוצאים למועדון, חוזרים בשש בבוקר והולכים לעבוד בשביל ה150 שקל שביזבזתי בלילה הקודם. החיים סוכר, לא ככה?

אבל כל זה לא מעניין. בואו נתמקד בנושא שלשמו הוקדם בלוג זה..

תקופת ההוא.. החבר האחרון שהיה לי [מהאוהל בטיול השנתי..] הסתייימה!!

ברוך השם. איזה אושר. כולי חיוכים. הבנתי כמה אומללה הייתי איתו, מכל הבחינות. הבנאדם לא זורם... ממתי גבר שאומרים לו "בלי סקס היום" באמת מתייחס לזה ברצינות? מה אתה נמושה? אני לא מתאים לי בן זוג כזה. הוא לא מבין שיש פה אתגר, שזאת סתם הזמנה למשחק. נו טוב, לא צריך להתמודד עם זה יותר.

הסיפור נגמר נורא נורא מכוער אבל, והכל באשמתו. הבנאדם לא מרפה. במשך שלושה חודשים הוא ניסה להוכיח לי איזה אדם ערכי ומוסרי הוא, ומה שהוא אומר לי אחרי שזרקתי אותו כמו כלב [בחירת מילים שלו, לא שלי] זה "בואי נמשיך לשכב". כאילו.. זין על הערכים שלי, את אחלה סקס, בואי לא נפסיק את זה. WHATEVER.. זרקתי אותו מכל המדרגות והצגתי בפניו את החבר החדש שלי. חה חה.

אז עכשיו אני הביץ'. אפילו אבא אמר לי שזה לא בסדר לעבור מחבר לחבר תוך שלושה ימים [עם סטוץ מטורף באמצע, אבל אין צורך שהוא ידע את זה]. שכחתי מה זה להיות לבד.. וזה כל כך לא מתאים לי, אבל ככה הסתדרו לי החיים לאחרונה.

עכשיו, החבר החדש. יואו.. כמה שהוא חתיך. מטריף לי את כל החושים. לא רציתי ככה אף אחד לפניו. הוא נוגע בי ואני רק חושבת "אל תפסיק!!".

פה מצאתי אותו.. תאמינו או לא. יכולה לצמוח אהבה בישראבלוג. ואני מדברת איתכם על אהבה, לא FUN AND GAMES. לגעת במישו שבמשך שנתיים רק קראתי מילים שלו.. לראות הבעות פנים שלו.. תנועות גוף.. זה פשוט אדיר. שום דבר לא משתווה לזה. היינו בהלם בפגישה הראשונה שלנו. לא ידענו מה לעשות או להגיד כל כך, אבל איכשהו הכל זרם. אנחנו ביחד כבר חודשיים.

שלוש בלילה.

כל הלילה היינו בחוץ, קור אימים. הרגליים קפאו לנו. נכנסים לחדר שלי, מדליקים מהר חימום. ונהיה חם...

מתפשטים. מורידים בגדים של חורף. תמים לחלוטין. קמים, מתנשקים. הוא נוגע בתחת שלי, מצמיד את הגופים שלנו בחלקם התחתון, אני מרגישה אותו מתקשה. נושכת את השפתיים שלו. לא יודעת מה לעשות עם עצמי מרוב שאני רוצה אותו.

הוא מצמיד אותי לקיר במכה. נוגע בי בכל מקום. אני פשוט רועדת. הרגשה של אורגזמה והוא רק נוגע. לא חודר. נוגע.

מזיין אותי על הקיר, אבל לא באמת. מכניס יד לתחתונים שלי, האצבעות נכנסות בקלות לכוס הרטוב שלי, והוא מחייך. התנועות שלו גורמות לי לגנוח. הוא מסמן לי לשתוק. ההורים בחדר ליד. הוא משחק עם האצבעות, מתחרמן לגמרי מהקולות החנוקים שלי. אנחנו כל כך רוצים, אבל הפחד עוצר בעדנו. זה רק האצבעות שלו, ואני מתחרפנת. הזין שלו קשה לגמרי, אני מנסה לפתוח את המכנסיים שלו והוא לא נותן לי. הוא יודע שהוא יגרום לי לצעוק...

ועכשיו זה סתם מתסכל להיזכר בכל זה מחדש.. לא הייתי כל כך חרמנית אף פעם בחיים שלי. זה לא התממש באותו לילה :(

אחרי הלילה הזה הבנתי שהוא ה-בחור. יש ביניו כימיה מצויינת. הוא מצחיק אותי, עושה אותי מאושרת, ונוגע בדיוק איפה שצריך. וזה כל מה שאני מחפשת..

מקווה שיחזיק מעמד..

ועכשיו לטיפ השבועי - סקס בשירותים של מועדון זה ל-א להיט. לא להיט בכלל :S תכלס, שיקום מישהו ויגיד שהיה לו סקס מועדונים טוב... :/

יאלה אנשים... אני חושבת שצריך להתחיל להחיות את הבלוג הזה. יש לי מה לספר, חבל לזרוק את הבלוג לפח.. נמצא את הזמן.

שבת שלום :>

תמימים לחלוטין. סתם מאזינים למוזיקה טובה. פתאום הוא קם ונשכב על המיטה שלי. "אני עייף," אומר. קמתי גם אני, לנעול את הדלת. בכל זאת, שני ההורים בבית.

נשכבת מעליו. מחייכים זה אל זו כמו תמיד. הוא מחבק אותי הכי חזק שאפשר, מצמיד אותי אליו, מנשק. הנשיקות שלו שונות הפעם. זורמות יותר, רטובות יותר. הוא מוכן. הוא רוצה את זה כמעט כמוני.

מפשיט את החולצה שלי, מנשק את החזה, הצוואר, ושוב החזה. משכיב אותי על הגב, הנשיקות שלו יורדות למטה. מוריד את התחתונים וצולל. כבר הספקתי להתרגל אליו, הלשון עמוק בפנים, נעה במהירות. שונה מכל הירידות שחוויתי בעבר, אבל בהחלט לא פחות טוב. והנה מתחיל הרעד הזה בגוף, הציפורניים שלי חודרות אל כף ידו, ידיי מעקמות אותה, רק לא לצעוק מעונג. מסתכלת עליו יורד לי ועיניו עצומות. הוא כל כך יפה, מתוק וטוב.

תופסת את הלסת שלו, שיקום אליי. מנשקת אותו נשיקה עמוקה, מוצצת ממנו את כל הנוזלים שלי. מכוונת את ידו למטה. הוא מכניס אצבע אחת, מכניס ומוציא, מכניס ומוציא. הוא מסתכל למטה, מתחרמן מזה. מכניס שתי אצבעות. מנשקת אותו נשיקה ארוכה יותר הפעם, מכניסה את האצבע השלישית, האצבע שלי. קובעת את הקצב. האיזור הזה כבר רטוב לחלוטין. האצבעות מחליקות יותר מדי בקלות, הוא מפסיק, מוריד את המכנסיים והתחתונים עד שהזין בחוץ. אני מורידה את החולצה ממנו, מחבקת אותו, עורו לח ומחליק. אני מרגישה שהוא לחוץ, אבל בטוחה שיצליח. האיבר שלו לא מצליח לעמוד, אני מחליטה שמפה העבודה עליי.

"תוריד את המכנסיים, תשכב," מצווה עליו. נשכבת עליו במצב הפוך, מרגישה שוב את הלשון שלו תבוכי, לפני שמכניסה את הזין לפה. מלקקת בעדינות, כמעט אי אפשר להרגיש. מרגישה את הזין שלו מתקשה בפה שלי. מפסיקה, פולטת אנחת עונג על מה שהוא עושה לי, ואז מלקקת רק עוד קצת, שיחזיק מעמד.

בזמן שאני מסובבת את עצמי כך שפניי מול שלו, הוא כבר מספיק להתארגן על אמצעי המניעה. הוא כבר לא יכול לחכות, אבל מצד שני כל כך מהסס. מנשקת אותו נשיקה אחרונה, ומכניסה אותו פנימה, מתמוגגת על הרגע הזה, להרגיש מלאה שוב, אחרי כל כך הרבה זמן. רוכבת עליו קדימה ואחורה. עיניו עצומות ופיו מחייך. מתחילה לעלות ולרדת, בקצב מהיר, הוא נאנח, אני רואה שטוב לו.

ובדיוק כשאני מתחילה להתקרב לאורגזמה שלי - "אני עומד לגמור". שלוש שניות מאוחר יותר הוא גומר, מנשק אותי, מחייך, מביט עליי. אני רואה רגשות בעיניים שלו, רואה שאכפת לו. הוא מושיב אותי, פותח את הגליים ומכניס את האצבעות שלו, והפעם לא מוותר עד שאני גומרת. מחזיקה את כף ידו, טועמת את הטעם שלי, מסתכלת לו בעיניים.

אני יודעת שזאת אהבה, אבל אף אחד לא אוזר את האומץ לומר את המילים האלה.

אני לא מאבדת תקווה. יגיע היום ואשמע אותן.

בניגוד לכל ציפיותיי ואמונותיי - סקס ורגשות מתחברים מצויין. היה שווה לחכות לזה :)

אני שוכבת במיטה,

ועליך חושבת,

חושבת חיבוק,

נשיקה ונרעדת.

חושבת עבר,

והווה ועתיד,

את מה שהרווחתי

ואת מה שאפסיד.

חושבת איך טוב,

כשאתה פה קרוב,

חושבת איך רע,

כשאתה לא נמצא.

חושבת אוהבת,

חושבת המון,

חושבת הרבה,

בלי שום היגיון.

חושבת על קיץ,

אנחנו בים,

בחורף בבית,

המקום המושלם.

חושבת על בית,

דגים וחצר,

נשבענו ביחד,

ולא נוותר.

חושבת על אושר,

והנה הוא פה,

חושבת על אור,

על סבון ושמפו.

חושבת על ריח

של בושם גברי,

ואין את הריח,

כשאתה לא איתי.

חושבת על יין,

ספגטי, קינוח,

ואיך אחרי זה,

לא יכולנו לנוח.

חושבת עד כמה,

אתה אוהב אותי,

איך כמוך לא ראיתי,

גבר אמיתי.

איפושהו,

אתה שוכב במיטה,

ומזיין אותה.

אתה אומר לי מילים,

לא קשה להבין,

משום מה,

אני לא מבינה.

כשאתה כואב,

אתה אומר "אוהב",

וכשטוב,

אתה רוצה לעזוב.

כשקשה,

מוותר,

כשמסתדר,

מתקן.

כשחיוך,

זה אומר שרע,

כשבוכים,

זה מאהבה.

אז דבר איתי,

במילים ברורות.

דבר איתי,

ותקבל תשובות.

היי כולם :):)

אז בגלל שהבלוג עדין לא הפך לחלק מרכזי מהחיים שלי, ובכלל שכחתי מקיומו אם להודות באמת, לא הייתי כאן מאז הפוסט הראשון. שום דבר לא השתנה פה, הא? אני מבינה שלא ממש אוהבים להגיב פה, אבל בסדר. אתם לא חייבים.

אז למה כן החלטתי לבקר פה פתאום? כי יש לי בעיה!!! אולי הפעם מישהו יגיב לי ויזרוק איזו עצה...

התחברתי עם אחד הילדים החמודים שיש, באמת! הוא כל כך נחמד אליי, ואנחנו מדברים המון והכל כזה טוב ויפה. אבל מה? אני לא יכולה להתיידד עם בנים. יש לי ידיד טוב אחד וזהו, פחות או יותר. אז במקום להשאיר את הכל במקום, ולהמשיך בשיחות נפש אל תוך הלילה, זרקתי את עצמי עליו [מטאפורית]. זה לא שהוא לא פלירטט קודם, אבל בכל זאת, הצעד הקריטי הגיע ממני. החלטנו שהגיע הזמן להיפגש פנים אל פנים לבד, אז הזמנתי אותו אליי.

שמחתי לגלות שאנחנו יכולים לדבר פתוח לא רק דרך המחשב [That's a first for me!!], והוא נשאר אותו ילד חמוד ומתחשב, לא נגע בי אפילו!

בימים שאחרי, הרגשתי שאני מתגעגעת אליו, והצעתי שנצא, רגע לפני שהוא נוסע לחודש שלם ולא נתראה. אז יצאנו. זה היה ללא ספק הערב הכי מיוחד בחיים שלי. הוא חיבק אותי חזק חזק, ולא יכולנו להתאפק, התנשקנו במשהו שהייתי קוראת לו תשוקה, אבל הכל היה כל כך שונה מכל הפעמים האחרות שהיו לי. הוא היה אמיתי כזה, וליטף אותי, והסתכל לי בעיניים ואמר לי כמה אני יפה. והחזקנו ידיים והנחתי את הראש על הכתף שלו ודיברנו ככה על הא ודא וזה היה כל כך נעים לי. השעה כבר הייתה אחרי חצות, ובגלל שאני סינדרלה [או בגלל שיש לי אבא שבטוח שנולדתי בשביל שיאנסו אותי יום אחד], הייתי צריכה לחזור. הוא לא רצה. הוא התוודה שגם בשבילו כל הערב הזה היה נורא מיוחד, ושהוא הרגיש שלם לכמה רגעים [אוי, הקיטש פה עובר גבולות!!!].

בסופו של דבר עם המשפט "אם לא תיתן לי ללכת עכשיו, אבא שלי יהרוג אותי ולא תראה אותי יותר", שיכנעתי אותו לקום וללוות אותי הביתה. עד הדלת הוא ליווה אותי. ונישק. וחיבק. ואמר שיתגעגע אליי מאוד.

נשמע טוב, אה? אז זהו.. שביום המחרת, כשהפלתי עליו את השאלה הגורלית, האם אנחנו יחד, הוא אמר שלא. עוד לא. הוא לא מוכן למערכת יחסים. תודו שגם אתם לא ראיתם את זה בא!

אז הוא התחיל לומר כמה שהוא רוצה להיות איתי, אבל הוא עוד לא מוכן, כי הוא בדיוק יצא ממערכת יחסים רצינית [שנה פלוס שבע], ועדיין לא הגיע לשלב שבו הוא רוצה אחת חדשה. הוא כאילו אמר שהוא רוצה להיות איתי, אבל אחר כך.

ופה נכנסת הפרנויה שאני שרויה בה כבר 48 שעות. אולי הוא פשוט מורח אותי? אולי ב"אני רוצה להיות איתך" הוא מתכוון למשהו פיזי בלבד? אולי הוא פשוט לא יודע איך לנפנף אותי אחרי אותו ערב? ידעתי שהכל טוב ויפה יתר על המידה! ידעתי!!

התירוץ שלו הוא שהוא בעצם בנאדם שחושב המון, מנתח את הכל, חושב עבר-הווה-עתיד, ולפי כל החשיבה הזאת אנחנו לא יכולים להיות ביחד. מה קרה באותו ערב? הוא לא חשב.. מסתבר..

אז תגידו לי אתם? שווה לחכות לו? יש פה רגשות כנים או סתם ילד חרמן שחברה שלו לא נתנה לו במשך שנה פלוס שבע אז הוא משתמש בי..?

היי לך :)

זה מתבקש שקודם כל אציג את עצמי, אספר פרטים שוליים יותר ושוליים פחות על החיים שלי. טוב, זה לא הולך לקרות כי אני לא משתוקקת ממש לספר לכם מי אני. אני אהיה THE A GIRL.. וככה אוכל להיות כנה ואמיתית לגמרי.

עכשיו אני אמורה להגיד "החיים שלי כל כך משעממים!! אין לי מה לספר!!" אבל גם זה לא הולך לקרות, כי למרות הכל אני מאמינה שלאפאחד אין חיים משעממים. יש לי המון מה לספר, הבעיה היא שאין לי מושג איך מתחילים. ממה מתחילים. משפחה? חברים? אהבה? לימודים? אני מסוגלת לכתוב פוסט שלם על כל פסיק הכי קטן בחיים שלי, אני רק צריכה לבחור את נושא הפתיחה, את נקודת הזינוק. אחר כך אף אחד לא יעצור אותי :P

אולי אסביר את השם שבחרתי לבלוג שלי, כי אני לא עושה שומדבר סתם!

אז השם של הבלוג שלי מתאר בעצם את מה שאני חושבת על החיים האלה באופן כללי - שיש כל כך הרבה יופי בעולם. יש מקומות מרהיבים, פרחים, ריחות, צבעים, נופים, חיות ומה לא. יש הרבה טוב, הרבה אהבה, "ביחד", אמונה והמון המון "יהיה בסדר".

והעולם מאוזן. לצד כל הטוב הזה ישנו הרע, שהוא לפי דעתי, השתלט על העולם שלנו, ובגללו אנחנו לא תמיד שמים לב לטוב. אנחנו לא רואים את הנקודות הלבנות בתוך כל השחור הזה.

אני ואתם, נמצא את הנקודות האלה!

כדי שלא ייוצר מצב שהפוסט הזה הוא סתמי לגמרי, אני חושבת שמצאתי את נקודת ההתחלה - אהבה.

במשפט אחד? - לא הייתה לי.

בהרבה משפטים? here we go....

קודם כל שיהיה ברור - אהבה היא דו צדדית. אם היא לא, אז זה המצב הכי עצוב שיכול להיות, וזאת לא אהבה מבחינתי. כאלה היו לי המון. טוב, לא המון. שתיים שלוש..

בזמן האחרון הייתי במערכת יחסים מאוד אינטימית, מאוד קרובה, הכי קרובה שיכולה להיות. אהבה לא הייתה שם. לא אצלי, ולא אצלו. תתפלאו איך תשוקה לבדה יכולה להחזיק שני אנשים יחד, גם אם אין להם שום דבר במשותף. זאת הייתה התקופה הכי טובה והכי אומללה בחיים שלי. טובה בגלל שסוף סוף הרגשתי מגע של גבר, הרגשתי שלמה עם עצמי והרגשתי רצון לחלוק אותי עם מישהו אחר. הרגשתי מרכז העולם, ויותר מכל הרגשתי יפה. בפעם הראשונה מאז ומתמיד הרגשתי יפה, הייתי בטוחה בעצמי. הבנתי שאני טובה מספיק, ושכל אחד שיהיה איתי מרוויח. באמת.

מצד שני, הרגשתי מלוכלכת, עצובה, חיכיתי לשיחות מעמיקות, לחיבוקים אוהבים, למילים יפות [שבאמת מתכוונים אליהן]. כל אלה לא הגיעו. רק כלום אחד גדול בכל פעם שלא היינו פיזית יחד. חיכיתי שאתגעגע, שארגיש פרפרים בבטן, אבל הבטן הייתה נחושה וחזקה. חודשיים של ביחד לא הצליחו לקרב בינינו באמת, אז זה נגמר.

בכל אופן, אני חושבת שזה הדבר הכי קרוב לאהבה שהרגשתי, וכמו שאתם רואים זה מאוד מאוד רחוק ממנה, כך שעוד יש לי דרך ארוכה, אבל אני אגיע! אני לא מוותרת! אי שם יש מישהו בשבילי...