"ואם תביט בה לפנים, אולי תראה אותי שוקעת בעיניים שלה." - דפנה קינן |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2008
סנופקין
התעוררתי כשאני מכוסה במעיל, לא שלי. הרגשתי את הדשא הקר מתחת לגופי המקופל לצורת עובר, וידי מחבקות את האוויר. היה קר, ולא רציתי לפתוח העיניים, רציתי שהשינה המרירה תטרוף אותי המציאות ההזויה.
כשפקחתי את העניים ראיתי את המעיל הירוק, על רק הדשא שגבולו בנהר אותו חוצה גשר. על הגשר ישב בחור בעל כובע ירוק ומחודד וצעיף עוטף את צווארו. הוא ניגן במפוחית כשלצידו חכת דייג שתולה בנהר.
הסרתי מעליי את המעיל וגיליתי שבגדיי זרוקים כמה מטרים מהמקום בו התעוררתי. זאת הייתה שעת בוקר מוקדמת, היה קר. התעטפתי במעיל הירוק של הבחור שישב על גשר העץ.
כשהתיישבתי לידו הוא הניח את המפוחית בצד וחיבק אותי בידיו הגרומות והקרות, קור של מוות.
"איך ישנת?" הוא שאל, הוא נראה היה ערי לגמרי, ואני כמעט נרדמתי בין זרועותיו.
"ישנתי דיי טוב." עניתי
"נראה שאתה עדיין ישן." הוא אמר כשהוא תופס אותי חזק אחרי שכמעט נרדמתי לתוך המים.
נרדמתי שוב בין זרועותיו.
התעוררתי שוב, בחיקו. הוא קם והקים גם אותי. העברתי את ידי בשיערו הארוך והפרוע, לא מבין למה. הלכתי לכיוון הבגדים שלי, פשטתי את המעיל שלו, הוא חייך. לבשתי את הבגדים שלי, הוא לבש את המעיל הירוק, ואז עיקלתי את מה שקרה, זה סנופקין.
אבל, לא...?
התעוררתי בתוך שק שינה כשלצידי סנופקין, אבל לא. מול עיניי נפרשו מאות שקי שינה על דשא רטוב, רטיבות של בוקר.
==============
כבר אמרתי סיפור קונספק....?
| |
|  כינוי:
בן: 32 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
