"ואם תביט בה לפנים, אולי תראה אותי שוקעת בעיניים שלה." - דפנה קינן

אין דבר שאני רוצה יותר מללקק את הפנים ההן, הגוף הזה, להרגיש את החאט והאהבה בכל איבריי המזוהמים. אני כל-כך רוצה את האצבעות ההן, שיטיילו עליי, שייגעו בי, שיישרטו. אני משתוקק לטעם הדם של האהבה האסורה הזאת, מתוקה ומרה. אני רוצה לטבוע בעיניים המושפלות, העייפות, לגעת בהן.

אבל אתה לא. השארת לי בוץ בלב, אדמה חרוכה. אתה עומד מולי ואומר, ש"אני ואני ואנ"י, ואיפה אני בכל הסיפור הזה? למה הכל מסתובב סבבי? מדוע הכל חג? ומהיכן הרהיטות הזו? והתשוקה המוגזמת-משהו? והאם חשבתי גם על אחרים, או יותר גרוע, אחרות?