בליבי יש סתיו,אני עכשיו
מחכה לשווא..אולי
ביתי נופל שוב בערפל,אפור הוא ואפל
ובעיניי..
אלוקים גדול, הוא צריך למחול
אם ליבי כולו עפר
חיי קלים-כגשם אלים
גם זכר לא נשאר ואתה הלכת..
בחוץ שלכת והבדידות נמשכת, השמש בצבעי ענבר עם משהו שכבר עבר
אבל בחוץ יש רק שלכת
ושלהבתי דועכת, זכרך הוא נוף כ"כ יקר
עכשיו רחוק
עכשיו אכזר
מעל ראשי העצב שט..ולך לא אכפת.
דמותך היא צל שושן קמל
אך בשם האל-כה זך
אני שונאת, אוהבת עד תום
בטירוף הזה היום..הן לא אשכח אותך
והלילות ,המשקאות שלי
שיכורה כלוט
כל ספינותיי,הולכות טובעות
אבל אמשיך לשתות.
כי אתה הלכת בחוץ שלכת והבדידות נמשכת,
השמש בצעי ענבר עם משהו שכבר עבר
אבל בחוץ יש רק שלכת,ושלהבתי דועכת
זכרך הוא נוף כל כך יקר
עכשיו רחוק
עכשיו אכזר
מעל ראשי העצב שט.. ולך? לא אכפת
את ראשי הנם..הקור חותך,אך זכרך לא נרדם
וחזר עם המטר הנמהר ותם
ואתה הלכת.
אבל בחוץ יש רק שלכתתתתתתתתתתתת
והבדידות נמשכת
השמש בצבעי ענבר עם משהו שכבר עבר
אבל בחוץ יש רקקקקקקקקק,
שלכת!
היא לא היא לא דועכת
זכרך הוא נוף כ"כ יקר,עכשיו רחוק עכשיו אכזר
מעל ראשי העצב שט,
שלכת
נפשי
דועכת
בחוץ [בפנים]
ש
ל
כ
ת
מילים:סרג' למה
כשכואב לי,כואב לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ויוה דה לה שמעטס