שחור בהיר

לאחר חיפוש של שלושה שבועות, והרבה בטלנות..., מצאתי עבודה בחברת אינטרנט.
התחלתי לעבוד והכל היה טוב בהתחלה אבל אז התחלתי להתעצבן מהלקוחות שלי,
באמת שלא ידעתי שיש לנו בארץ אנשים כל כך מפגרים (סליחה על ה"וולגריות")
רוצים דוגמא? בבקשה:

אמרתי לבחור לסגור את כל החלונות והוא שאל אותי למה זה קשור למחשב.
(נשבע לכם, גם אני חשבתי שסתם מספרים שטויות כאלו אבל זה באמת קורה)

אמרתי לבחורה ללחוץ על המקש "רווח" ואז היא שואלת אותי איפה "רוווח" נמצא, אז עניתי לה "איפה שלוחצים על מקש רווח"

והקטע הדפוק שהיא ענתה לי ב"אה! מצאתי", (מה היית צריכה שאני אגיד לך את המילה "רווח" פעמיים?!)

גם דברים מוזרים קראו לי שם, בחור אחד נרדם לי בתחילת השיחה וכשחזרתי אליו לטלפון הוא טען שבחיים הוא לא התקשר.

התחיל איתי בחור בן 39 (שהיה חייב לציין שיש לו קוביות בבטן) שזה שיא חדש, אפילו בטלפון כבר מתחילים איתי.

הייתי ממש טוב לפעמים בעבודה, אפילו שוקולד שלחו לי לעבודה!!!
אבל דברים משתנים, ואני התחלתי ממש לסבול מהשיחות תמיכה, עד שבסוף התפטרתי אחרי שנה, והחלטתי לעשות פסיכומטרי

ואתמול חברים היה השיעור הראשון שלי!!!
ופשוט שתקתי כמו דק, ממש כעסתי על המורה ואין לי מושג למה,
הוא היה חמוד וגם נראה קצת נשנש (שזה נקודת זכות בשבילו אצלי)
ואני... "כמו דובי לא לא" (מי שלא מכיר מי זה "דובי לא לא" שיכתוב לי ואני אשלח לו את הספר חובה הזה!!!)

כנראה שאני מפחד להתחיל שוב ללמוד, אבל אני בטוח שיהיה טוב
ואני מבטיח לפרסם את הציון שלי כאן אמן אמן שיהיה מעל 630

וכרגיל, חברה תכתבו תגובות והרבה
אני ממש נהנה לקרוא אותן!!!

מצטער שאני לא רושם בתדירות גבוהה אבל אני אנסה מבטיח!

מאוד רציתי להתגייס לקרבי, ולכן הגעתי להנדסה קרבית.
בתור בחור רגיש בזמנו, נלחצתי מכל הפקודות וממש בכיתי בלילה, אחרי שבועים יצאתי על אסטמה מהנדסה קרבית
והעברתי לשרת כתומך לחימה במודיעין שדה. (עשיתי טירונות 03 וקורס)

כמובן שכבר בטירונות יצא להיות להתמזמז עם האחראי עלינו באבט"ש,  חוויה ממש חיובית מהצבא בתור צעיר
לאט  לאט למדתי שהצבא מחזק אותי להתמודד טוב יותר עם החיים.
בזכות הצבא אני כבר לא רגיש/מפחד כמעט כלל, עברתי כבר יריות עלי וכו'... וממש נהייתי אדיש לסכנה.

אני חושב שזאת הבעיה של חיילים הם נהיים אדישים לכאב ולאו דווקא של עצמם אלא גם של אחרים.
עבדתי מאוד קשה בצבא והגעתי לעבודות מענינות יותר ויותר

ואז עברתי בסיס, תיפקדתי בתור משכנע צעירים להתגייס לצה"ל,
והחיים היו ממש טובים, הייתי קם ב8:30 וחוזר ב12:00 או 13:00 הביתה, ממש כמו גן ילדים
והיה לי ממש כיף, ממש נהנתי מהתפקיד.

אחרי חצי שנה עברתי תאונה קשה ואושפזתי בבית חולים במצב אנוש.
תאונה שאני מעדיף לא לדבר עליה.
אבל אני אציין שהעובדה שאני "נשנש" תרמה מאוד לתאונה הזאת.

מאז התאונה עברתי כמה שינוים,

אני לא מוכן להזדיין עם חברים שלי (הבנתי שזה הדבר היחידי שנשאר לבן אדם בחיים)

אני לא מוכן לשקר, אני לא חושב שיש צורך לשקר ואני מנסה להיות כנה כמה שיותר (זה לא תמיד עובד)

השתחררתי על 21, ואחרי שמונה חודשיים של פזיותרפיה חזרתי לעמוד על הרגליים (תרתי משמע)
דבר אחד מאוד הפריע לי: בגלל התאונה הלכתי במשך חצי שנה כמו ברווז בגלל פגיעה ברגל
וזה נורא משעשע הומואים לראות הומו הולך כמו ברווז , כאילו מישהו לפני דקה זי** אותי.
אבל התמודדתי עם זה לא רע... בכל זאת זה הצחיק גם אותי.

לבסוף החלטתי לחפש עבודה....

המשך  יום טוב, תכתבו תגובות...