מתמטיקה. היום. אמא'לה. לא. יודעת. מה. יהיה.

כואב לי הגרון יאווווווו....... פשוט סיוט!!!!!!#$!@#%

ו... דיברתי עם דורין... יישרתי איתה דברים. אבל... כנראה שאלוקים רוצה אחרת

וואי. יש אנשים שפשוט לא יודעים מתי להרפות.

~~~

בשבת אני ועדי היינו אצל טולי D:

צפיתי באונס בשידור חי! חחחח....

מה שלום הפתק טלטול?;]

הרגשתי כמו צלע שלישית XD

חחחחח... מזל"ט אגב :)

~~~

התחלתי לכתוב עכשיו קטע; זה ההתחלה -

הוא ירד מן הרכבת בהיסוס. רגלו גיששה אחר האדמה, וידו הצנומה אחזה בדלתות האוטומטיות שנפתחו לפניו. בידו האחרת הוא לפת בחוזקה את תיקו הדל; הדבר היחיד שנשא עימו במשך המסע. הוא לטש מבט משתומם בתחנת הרכבת. העשן, האנשים הנמהרים, בכי תינוק, צחוק רם של אישה. הצבעים, הקולות, הריחות; הכל התערבל יחדיו לעירפול חושים לא מוגדר.

הוא הוציא את ראשו באיטיות, שיערו השחור הפרוע הזדקר לכל עבר; פניו היו מפויחות, ושפתו התחתונה רטטה; עיניו כאילו יצאו מחוריהן, ובלעו במבטן כל מה שנקרה בדרכן.

הוא היה מבולבל; הוא לא ידע מה עשה שם, איך הגיע למקום הזה בכלל?

הדבר האחרון שזכר לפני ששקע בתרדמת, היה את שלושת ילדיו משחקים בחצר בשובבות, ואת אשתו, שהשתעשעה עימם כאילו הייתה בת גילם. הוא זכר שהוא צחק; הוא צחק הרבה. התחושה נותרה בתוכו, כאילו צחק בזה הרגע ממש.

מה דעתכם בינתיים?

טוב.. אני אמשיך לי...

ערב טוב :)