הפרק הראשון למטה. אשמח אם תגיבו, תבקרו, תביעו דיעה ואפילו סתם תשאירו סמיילי קטן. 
נפסיק עם ההקדמות המיותרות וניגש לעניין.
פרק 2.
אני..", הוא נעצר מעט בשביל לתת לנו זמן להקל את דבריו וזמן לעצמו בשביל לתכנן איך להמשיך את דבריו.
"אני הומו", הוא פלט במפתיע.
אמא פערה את פיה ועיניה נצצו כמו זוג קריסטלים.
אני ישבתי בשקט ותוהה אם לבכות או לצחוק.
האבא הגברי שלי, האבא שתמיד נראה כ"כ מאוהב באמא, אבא שלי..הוא הומו?
"ממתי?", היא שאלה, מתייפחת בשקט.
"אני לא יודע, באמת שלא. אבל אני באמת באמת אהבתי אותך, ואני תמיד אוהב, אבל זה כבר לא כמו שהיה פעם. אני מרגיש שאני מתחיל להימשך לגברים ואני לא באמת יודע איך לקרוא לזה. ליז, אני באמת אוהב אותך תמיד ואהיה כאן בשבילך תמיד"
"אני..אני כבר לא יודעת כלום", היא אמרה, קמה מהשולחן וצעדה מהר לעבר חדר השינה שלה.
אח שלי הביט בכולם ולא ידע מה לומר, הרגשתי הזדהות איתו.
"אז..מה עכשיו?", אמרתי בטון המום.
"אני לא יודע", הוא גמגם והביט בנו בפנים עייפות, עצובות ומלאות ברגש.
רציתי לחבק אותו אבל ידעתי שאמא צריכה אותי יותר אז קמתי מהשולחן בנימוס, מותירה את אחי ואבי לבד.
נכנסתי לחדר וראיתי אותה יושבת ומסתכלת לעבר נקודה מסוימת בקיר.
היא נראתה לי פתאום כבר לא כזו צעירה, קלילה ומלאת-מרץ.
חיבקתי אותה ובמשך הדקות הראשונות היא עוד ישבה בשקט בפנים יבשות
ואז היא התפוצצה. בכתה כמו שלא בכתה מעולם, הוציאה את כל מה שהרגישה, ואני? אני רק ישבתי וחיבקתי אותה, מנגבת את דמעותיה, תומכת בה.
לפתע, התפקידים התחלפו. אני, בת 16 בתפקיד האמא ואמא שלי בתפקיד הנערה השברירית, מלאת הבעיות.
אף פעם לא ראיתי אותה כזו עייפה, זקנה, קמטי-לחץ שזורים מסביב לעינייה.
הבאתי לה כדור הרגעה וישבתי איתה עד שנרדמה.
כשנרדמה, יצאתי מהחדר וחזרתי לחדר-האוכל. אבא ודני כבר לא היו שם.
"איפה דני?"
אבא הסתובב אליי, "בחדר שלו", קרא והסתובב חזרה לטלוויזיה.
עמדתי במשך דקה, תוהה מה עליי לעשות. בסוף אזרתי אומץ והתיישבתי לצידו.
שתקתי, לא ידעתי אפילו איך להתחיל לדבר איתו.
לא כל יום נופלת עליי ידיעה שאבא שלי הומו (אוקיי, המשפט הזה יצא מנוסח ממש מוזר)
"אבא", אמרתי בטון רשמי שעורר בי חלחלה.
הוא הביט בי בחוסר-אונים ופנה אליי "אני מצטער".
"על מה?", שאלתי במבוכה.
"על זה שאני לא אבא מספיק טוב", גמגם.
"אז נכון שאתה לא אבא מושלם לפי כל הנורמות, אבל אני אוהבת אותך ולא משנה לי מה אתה או מי אתה כי אתה אבא..אבא שלי ואתה תמיד שם בשבילי, אז הנה, עכשיו אני כאן בשבילך"
אחד מהרגעים היחידים שבהם הרגשתי כ"כ קרובה ואמיתית עם אבא.
הוא חיבק אותי ויכולתי להרגיש את הדמעות שלו על החולצה שלי.
"אוקיי, עכשיו אתה הולך לדבר עם אמא", בישרתי לו משהו מובן מאליו.
הוא התבונן בי לכמה רגעים. "אני גאה בך", טפח לי על השכם כמו שהיה עושה תמיד ונכנס לחדר.
לקחתי תיק-בגדים והלכתי. הבטחתי לליה שאני אבוא לישון אצלה וכ"כ הייתי צריכה להתרענן אז הרעיון נראה לי מושך.
אני אשאר לישון אצל ליה הלילה,
תתקשרו אליי יותר מאוחר.
אלכס
כתבתי להם פתק ויצאתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
