אני חייבת להפסיק לשתות עם עצמי.

מישהו פעם אמר לי שאלכוהוליסט אמיתי הוא זה ששותה כשאף אחד לא מסתכל. וכשהוא לבד.

אני בסך הכל פוחדת.

הרבה זמן עבר מאז שהכרנו ועד שסוף סוף זז משהו ואנחנו אשכרה מנסים משהו ביחד אני מוציאה החוצה את ההתלהבות הזאת בדרכים מלחיצות ומעיקות. אני מצטערת שאני כזאת.

וזה לא שאני ממהרת. בסך הכל פוחדת.

ניתקנו את השיחה כשאמרת לי ''תחשבי על זה'' ואני אמרתי ''בסדר'' בעוד שאני מנסה שלא תשמע את הבכי.

לא באמת חשבתי 'בסדר' אבל העיקר שלא תדע שאני בוכה.

רק התחשק לי להכין לך משהו שינעים לך את הימים בבסיס שנמשכים גם לך וגם לי כאילו שהיו נצח.

ורציתי להגיד שהיו לי כוונות טובות בסך הכל ואני מצטערת שכמו כמעט תמיד -אני הדפוקה.

עד שיש לך זמן ואתה מתקשר אליי, אני מוצאת סיבות שבגללן תכעס עליי. אני לא יודעת למה אני עושה לך את זה.

אולי אני מנסה להבריח אותך ממני. אולי התרגלתי שאנשים הולכים ממני באותה הדרך והמהירות שהם באים, ואתה משום מה נשאר. אין לי מושג למה.

רק, הלוואי שאני פשוט אפסיק לבכות.