אני כאן וביג טיים.

בחודשיים תמימים, כביכול, וכשמדברים על זמן כלשהו שלי יודעים שהוא לא תמים בגרוש, הרבה דברים יכולים להשתנות.
#סיימתי את הקורס ברמנים בהצטיינות (יש לציין שהייתי מצטיינת גם במבחן אמצע).

#חזרו לחיים שלי כמה אנשים, ספיישל, בואו נגיד.

#התחלתי דיאטה, שהולכת בן- זונה למי שתוהה.

#הבנתי כמה דברים על עצמי שלא הבנתי ב19 שנים הקודמות.

מה שלא השתנה ולא ישתנה, ואני לא דוגלת ביאוש אבל כבר נסחטו ממני כל מיצי האמונה שיום יבוא והקשר ביני ובינו ייפרם, אז אני ממשיכה בשלי. ומדי פעם בשלו. איכשהו.

ויש בי והרבה מקום ריק לביטחון שאולי יבוא עם הדיאטה, או שזה רק משהו שאני נאחזת בו כי השעה מאוחרת ואין לי כוח להדליק את המוח. אין קשר בין המשפט הזה לזה שמעליו אבל רציתי לרשום את זה אז..

יש לי לב שבור וכבד דפוק
שתיתי ים, אולי אגם, מאז שהורדת עלי את המים ושלחת לביוב
אני אין לי בכלל בעיות שתיה
רק שהכוס התרוקנה ואין לי מה לשתות
הולכת לבר לשתות על מר גורלי
אין לי אהבהת הוא עלה על מטוס
אז ברמן תן לי וודקה, תן לי בירה, תן לי ג'ים בים
תן לי אוזו, תן לי יין, תן לי ג' בי.
שבה שוב לזרועותיו של הבלוז
מטפסת על הבר, שרה שיר עצוב
איך לא הכרת אותו עוד שהיית איתו?
היה חד כמו תער, רך כמו תפילה
אני הייתי כלבה. היום אני סמרטוט ריצפה.
איך הוא אותי שטף אותי תלה אותי זרק.
אז ברמן שפוך עוד כוס, אל תגיד ''די, אתה שפוכה''

את הבעיות הכי גבוהות אני פותרת הכי נמוך.

כשחושבים על זה אז, איזה מזל שמחרתיים אני מקבלת ג'וני אדום, סמירנוף בלאק ועוד כמה צעצועים לנפש.

יש לי את הבמה אז אני רוצה להגיד שאלו היו ה-4,000 הכי מושקעים מבחינתי. האנשים, השתיה, ההנאה, השתיה, הצחוקים, השתיה, הלמידה, התעודה.

והשתיה. איך שלא?:)