כנראה שכשחזרתי לעבוד מהערב עד השעות הקטנות של הלילה שכחתי את הצד השני של המטבע (ואני אומרת מטבע כי אני עושה אחלה טיפים) וזה שהלילות הלבנים עושים קאמבק. ובינינו, קאמבק זה אף פעם לא דבר טוב.

רפי לא יוצא לי מהראש ואני מבינה שאני לא מסוגלת להודות בזה שאני מתקשה להתמודד עם הסוגיה הזו.

יש לי חברות מדהימות שלא מפסיקות להרעיף עליי אהבה ולגלות כלפיי הבנה, חתולה מהממת שלא מפסיקה ללקק ולנשוך לי את השפתיים, וכל השאר פשוט על הפנים. אז חוץ מההזיות שיש לי בימים האחרונים, וההבנה שיש לי משהו דפוק בשכל, וחוץ משהתקף פארנויה נדלק מדי פעם- אני חושבת שאני מבורכת.

אני מחכה שכבר יהיה בסדר. זה הכל.