NeverEnding Storie$ ! XD

איך הגענו לזה?

רציני?

"My mouth is dry with words I cannot verbalize
Tell me why we live like this"

זה גם לא סוף של honey moon או משו. זה פשוט משו שנגמר

נשרף עד לשורשו

ולשקם את זה.... אין לי מושג איך.. באמת..

איך הגענו לזה

היה יותר טוב אם זה היה בראש שלי, אבל לא

שנינו מסכימים שמשו נדפק בדרך

"משו קרה בדרך...".."מה?".."אני לא יודע.."

"אתה רוצה שנעבוד על זה או שזהו זה?.".."אני לא יודע".."אתה צריך להחליט".."אני לא יודע"..

"אני אוהבת אותך..." *שתיקה*

איך הגענו לזה?

בסוף החלטנו לנסות עוד קצת ואז נראה מה עושים

"

Cause we are broken
What must we do to restore
Our innocence
And oh, the promise we adored
Give us life again cause we just wanna be whole

"

אוף

"אני יודעת שאנחנו נעבור את התקופה הזו, והכל יהיה בסדר.... חייב להיות"

"אני סומך עלייך בזה"..

"זה לא מספיק, תהיה איתי גם בזה"..

*שתיקה*

אני לא רוצה לחיות בלעדיך.. לא רוצה.

=\

ביום שההורים שלי נפרדו הבנתי שאין אהבה

לא רציני, ככה חשבתי

שזה בולשיט ושטויות.... שהכל זה פשוט 2 אנשים שנמשכים אחד לשני ורוצים לבלות זמן ביחד ואז עושים את הטעות ומכריזים שהם מאוהבים, מתחתנים

ואז מבינים שזו טעות מתגרשים ומשאירים מאחורה ילדים, זכרונות, מסורות משפחתיות שלא יחולו עוד.

פחדתי להתאהב, פחדתי להיות מעורבת רגשית - פחדתי לבטוח באנשים

ואז איכשהו דברים קרו והוצאתי אותך מהכלל הזה

והייתי מאושרת, לעולם לא הייתי כלכך מאושרת.

בידיעה שיש לי בן זוג מדהים, מושלם דואג ונראה שבאמת אוהב אותי....

אבל מה... כנראה שצדקתי כשהייתי יותר קטנה

אין באמת אהבה...

אחרת למה אני יושבת לאחרונה  כל ערב כמעט ובוכה אחרי כל שיחה שלנו

מרגישה שאני מבזבזת לך את הזמן

למה אני יושבת לעיתים שעות ומחכה לטלפון או הודעה ומבינה שוב שזה לא יקרה

למה אני מרגישה רע ושופכת בפניך וכל מה שאני מקבלת כעידוד זה "=\"

למה פתאום יש מישהי אחרת, שאיכהשו מחליפה אותי בצורה טובה במיוחד בתור הזו שלה תספר דבירם, הזו שתהיה חברת נפש שלך?

לאן נעלמו המילים, והחיבוקים... הסמסים בבקרים, הגעגוע... השלב שבו שנינו היינו סופרים שעות למתי נוכל להיות לבד

התשוקה...

מה עשיתי? מה עשיתי לא נכון??

איך זה קרה פתאום שאני מרגישה יותר לבד מאשר אי פעם

איך זה קרה שאחרי 8 חודשים שאנחנו יחד אני בכלל לא בטוחה שאני האישה היחידה בחייים שלך

איך זה קרה.. שלקרוא מכתב שכתבת לי לפני חצי שנה ביומולדת, עושה לי רק רע, ואני מוצאת את עצמי עוצרת את עצמי מלא לקרוע אותו לחתיכות, ולזרוק מהחלון...

"אוהב תמיד".. איפה זה עכשיו..

ואני בכלל לא יכולה להגיד לך את זה, כי תוך כדי השיחה אני מתחילה להרגיש מפגרת מדי ולא יכולה להמשיך

מצטערת ומקווה שתשתכח ושנמשיך הלאה

שהכל יסתדר מעצמו

שזו רק תקופה

נותנת לעצמי מגבלות "עד סופשבוע אם לא יהיה שיפור אני אדבר איתו" ואז עוד שבוע ועוש שבוע

וכשאנחנו לבד, יש שיפור וודאי. שם אני היחידה..

ואז אני מדברת איתך וכלום לא משתנה

רק יותר בכי

אולי צדקתי כשהייתי קטנה

אין באמת אהבה

רק שני אנשים שחושבים שנמשכים אחד לשני

ומגלים שזו טעות

ולאחד מהם

לאחר מהם - נשבר הלב

לפעמים אני חושבת לעצמי - כמה עצובה התקופה הזו שאנחנו נמצאים בה עכשיו.

הרי אני צמאה כלכך לרומנטיקה, לשינוי.. להרגשה שנלחמים עליי, חולמת על הבחור שישיר לי סרנדות מתחת לחלון, עזבו חלון, בואו נהיה אמיתיים, מוכנה להסתפק ב"לשלוח סמס מושי"

הרי אני צמאה להרפתקאות, לדראמות, לעשייה תמידית ולחלומות להגשים

והמציאות. היא כמו טיפות אחרונות של מים בבקבוק באמצע מדבר גדול ויבש

והרי שהמציאות היא לא מה שאנחנו רואים אלא מה שאנחנו חושבים.... ומה נשאר לחשוב כשחולמים מגדלים ותקועים במרתף.

ולא אני לא אהיה קטנונית ואגיד שאני לא מרוצה מהמציאות הזו, ההפך הוא.... אבל חסר לי המגע הזה שיהפוך כל שעה במערכת יחסים לשניה בלתי נשכחת, המגע הזה שיתן משמעות לכל יום ולא הגדרה של מספר משימות שצריך לבצע במספר שעות

רוצה להרגיש

ולא סתם להתקיים...

כי חיים הם לא מובנים מאליו, כך גם האנשים שאותם אתה אוהב...

ומה אבקש כשאראה כוכב נופל?

שאדע שחיי  שווים משו בעיניי אלו שאני אוהבת..

עיצוב חדש

שינוי :)

בדרך לתבנית קצת אחרת של עצמי.

כי הגיע הזמן לעבוד על גרסא משופרת יותר

מה אני לא עושה בסדר?

במה אני טועה?

:(