החיים מבעד לקשת.

כתבתי קטע קצר אפילו לא סיפור לדעתי.

אך הוא מגיע אם מסר ענקי שחשוב להפנים!

תהנו :)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

החושך הזה כה חשוך.

הדממה הרועשת,הריקנות שממלאת.

הייתי לבד.רצתי בתוך יהום,בתוך חשכה.

למקום כלשהו.העיקר לא להיות לבד.

ישבתי לבד בחדר ושקעתי במחשבות,היו לי הרבה חברים,

היה לי אושר ואהבה.

אבל הרסתי הכל,בהתנהגות שלי הירחקתי את כולם.

דרכתי על אנשים רק כדי לזכות בתשומת לב,

איך יכולתי להרוס הכל,בשנייה אחת כולם הלכו.

בגדתי בחברותיי,צחקתי על כולם,איבדתי את כל מה שהיה לי.

ולמה?רק כדי להיות פופולארית?

היפצתי שמועה על חברה ריכלתי על השנייה.

צחקתי על החבר שלי.הידחקתי את המשפט:"את מתנהגת מגעיל".

אותו אמרה לי אחותי הגדולה,אמרתי שהיא לא מבינה שום דבר והתעלמתי.

זהו,השגתי את מה רציתי.נהייתי "מקובלת".

אבל מה זה שווה אם אין לך חברה אחת שאת יכולה לסמוך עלייה.?

מה זה שווה עם החבר שלך לא באמת אוהב אותך.?

מה זה שווה אם כולן שפוטות שלך.?

אני לא מבינה איך יכולתי להתנהג כך.

ועכשיו נשארתי לבד,בחדר עוצמת עיניים ומדמיינת.

מנסה להחזיר את הגלגל אחורה.

חבל שזה בלתי אפשרי,ועכשיו,עכשיו איך אוכל לתקן את הכל?...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סוף :)

דא:מאוד נהנתי לקרוא את התגובות של הפוסט הקודם.

תודה,תודה לכלום!העלתם לי חיוך :)

באמת,תודה.

הדמעות נזלו.

הייתי כמו ברז ששכחו לסגור.

כאב לי בלב,כאב לי להזכר באותו היום.

"נטלי רדי כבר מהכביש"

"מה את רוצה ממני?"ענתה.

ולפתע היא עצרה. התקרבתי לכיוונה,בזהירות שמא לא יקרה משהו.

הייתי חצי מטר ממנה ואז..בום.

כולם פתאום ברחוב עצרו.הייתי המומה.

פתחתי את עיניי בתקווה לטוב וראיתי את שתינו שפוכות על האדמה.

פה ושם צעקות תזמינו אמבולנס אלוהים ישמור.

סגרתי את עיניי מהכאבים ומהדאגה.התעלפתי.

כשפתחתי אותן שוב הייתי בבית החולים.

אמרו  לי ששברתי את הרגל והיד.

הייתי מודאגת,"מה עם נטלי?"שאלתי.

הרופא נהיה עצבני ועצוב

התחלתי להשתגע.ואם היא מתה.

אם היא על סף מוות?

צרחתי על הרופאים שיביאו אותי מיד אלייה.

כאשר הביאו אותי אלייה ישר הבנתי.

התחלתי לבכות,"הכל בגללי למה לא שיכנעתי אותה לרדת מהכביש למה!?"

ליטפתי את פנייה אולי בתקווה שזה אל נכון.

שמתי אלבום תמונות ליד המצבה.

איבדתי את החברה הכי טובה שלי.

"נטלי,אזכור אותך תמיד"

"אני מצטערת" מילמלתי וקמתי.

לא יכולתי לסבול עוד דקה של היום הנורא הזה.

של הרגע שבו ביחד איתה הנפש שלי מתה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

איך היה הסיפור? :)

אני מצפה לביקורות בונות! =]