וואוו. קודם כל, היי. אני נועה, ואני בת 12.קראתי כל הזמן כל מיני סיפורים בישרא, והנה אני- כותבת אחד.! טוב, נגמרו החפירות לפוסט זה. הגיע זמן הפרקק..! אז.. תהנו D:
הנה זה:
פרק 1:
"אוהב אותי, לא אוהב אותי. אוהב אותי, לא אוהב אותי." אמרה ליז ותלשה עלי ורד אדמדם מתי שחזרנו הביתה מבית הספר. "ליז.. למה נראה לך שהוא מכיר אותך בכלל? אפילו לא היית בהופעה שלו." אמרתי לה וראיתי את המבט הקר והאכזרי שהפנתה אלי. "קייטלין, לפי ידיעתך, יש ללהקה שלו פה בעוד שבועיים הופעה, ואנחנו הולכות.!" אמרה לי בהחלטיות ומבט מתנשא עלה על פניה. "מה זאת אומרת אנחנו?! אני לא משלמת על שום כרטיס בשביל לראות איזה גיי שמפזז על הבמה!" אמרתי ספק צעקתי. ראיתי איך פניה של ליז האדימו והאדימו, כאילו עוד שנייה מתפוצצות. "הוא לא גיי!!!!" צרחה ליז וכל האנשים שהיו ברחוב באותו זמן הסתכלו לעברנו. "כל הכבוד," לחשתי לליז באוזן, והיא רק עשתה חייכה חיוך מזויף לאנשים ברחוב, ולכמה מהם אפילו נופפה בידיים והם החזירו לה מבט מבולבל. "טוב, אלי או אליך?" שאלה ליז כשנעמדנו מול הבית שלי.מאז גיל חמש, אני וליז גרנו אחת מול השנייה, רק הכביש הפריד בנינו, וכך גם הפכנו לחברות הכי טובות. היינו באותה כיתה, הלכנו לקניונים ביחד, סרטים, או אפילו סתם להתכונן לאיזה מבחן. הכל היינו עושות ביחד. "ליזי, הכנתי פסטה ברוטב חצילים מוקרמים! את מוזמנת גם, קייטלין!" צעקה אמא של ליז מהמרפסת של ביתה. "אוקי, בואי נלך אלייך.." אמרה ליז ושתינו צחקנו ונכנסנו פנימה. בבית היה ריח טוב ונעים של אפייה, וליז התענגה עליו באנחות וגלגולי עיניים כל כמה דקות. "קייט, יש עוגת גזר ופשטידה. אתן רוצות בנות?" שאלה אימי ונכנסה לסלון, ואני רק הנדתי בראשי לשלילה, וליז רק נעצה בי מבט זועם. "טוב, אם תרצו אחר כן, זה על השיש." הנהנתי ומיד הוספתי "אנחנו בחדר שלי." ושתינו עלינו למעלה. הנחנו את התיקים על אחד הכיסאות בחדר והתיישבנו שתינו על המיטה שלי. "אז.. מה עושים?." שאלה ליז במבט אדיש. "אממ.. בא לך למדוד את הבגדים שקניתי אתמול?." שאלתי, אך ידעתי מיד שזו שאלה רטורית, כי ליז ובגדים חדשים זה כמו רומיאו ויוליה, רק שרומיאו לא היה כזה יפה כמו הבגדים של ליז.."יש לך בגדים חדשים ולא אמרת לי?! לא יפה..!" אמרה ליז וצחקקה. שתינו קמנו לעבר הארון שלי והוצאנו את כל תכולתו. "דמאט מאיפה כל זה?!" שאלה ליז וכמעט שצרחה. "חנות אחת.. איפשהו.." אמרתי וצחקתי. היא הצטרפה אלי אחרי שנייה. החלטנו שנמדוד בגדים ואז נלך לקניון דיזנגוף לקנות בגדים יפים (יותר) להופעה. "טוב, אני מודדת את החולצת סטרפלס הלבנה, והסקיני ג'ינס השחור, עם נעלי העקב השחורות, ושיער פזור. מה את אומרת?" שאלה לי ואפילו לא הסתכלה עלי. "שילוב טוב. אבל הנעליים האלו יתאימו יותר." אמרתי והוצאתי מתחת למיטה קופסת נעליים מהודרת וזהובה בלי שום כתוביות או משהו דומה. רק הקופסה. פתחתי אותה והוצאתי נעלי עקב לבנות, זוהרות, מדהימות. "ממה.. את בטוחה שאת לא רוצה לנעול את זה?." שאלה ליז והביטה בי בעיני עגל. "אני אסתדר," עניתי לה בטון מזלזל. "קיוויתי שתגידי את זה.!" אמרה ונכנסה לאמבטיה בחדרי. הלכתי למראה הגדולה שבחדר שלי, והסתכלתי על עצמי. היו לי עיניים בצבע תכלת עמוק, שהיה אפשר לטבוע בהן, ושיער חום בהיר עם בקבוקים בתספורת מדורג. הפנים שלי היו חלקות, ללא שום פצעון, אפילו לא הכי קטן. ולא היה לי גשר, לא היו לי בעיות בפנים. הייתי בגובה הממוצע, שזופה באופן מושלם, חזה בגודל המתאים, וגם הייתי דיי רזה. "נו.. מה את אומרת?." שאלה ליז והסתובבה במקום עם חיוך מרוח על פניה. ליז הייתה בלונדה עם עיניים כחולות, והיא הייתה לבנה על גבול השזופה מעט. אבל חוץ מזה הגוף שלה נראה בסדר גמור. מלאה במקומות הנכונים, חזה לא קטן, פנים יפיפיות, ותספורת פן עם פוני דיי ארוך שהסתדר על פניה באופן מושלם באותו הרגע. לאט לאט עלה חיוך על פני. "את נראית ממש מדהים.!" אמרתי בהתרגשות והיא רק חייכה חיוך ענקי והסתובבה עוד פעם במקום. "ועכשיו.. תורך!!." אמרה ומשכה אותי לעבר הארון. הוצאתי חולצת T שחורה שכתוב עליה "happiness.. doesn’t exist" (האושר לא קיים) שהייתה מעט צמודה לגופי, מה שהבליט לי את החזה והבטן השטוחה וטיפונת את העגיל בטבור, עם מכנס סקיני ג'ינס כהה, גם כן. לרגליי נעלי עקב מסמר בצבע שחור, ושערי פזור כשהפוני, כמו תמיד- לצד. באוזניי היו עגילי חישוק שחורים, ובגלל שהיה לי סיידליפ, גם בו שמתי חישוק שחור. יצאתי מהאמבטיה והרגשתי כוסית. למה שאני לא ירגיש ככה?. מגיע לי. ליז העבירה את מבטה אלי והלסת שלה כמעט ונגעה ברצפה. אני רק הנהנתי בהתנשאות והתקדמתי לעבר המראה עם עיפרון שחור בידי. שמתי אותו אבל לא בתוך עיני, כי לא רציתי להקטין את היופי שלהן. ליז התעשתה והתקדמה לעברי גם היא ושמה את העיפרון באותה צורה שאני שמתי אותו. שתינו חייכנו ושלחנו נשיקה לעצמנו במראה ואז חזרנו להתיישב על המיטה. השעה הייתה כבר 18:00 לפי שעון חורף, מה שאומר שכבר החשיך. יצאנו מהבית ומיד תפסנו מונית אל כיכר דיזנגוף. החיים יפים כשאת בת 18, חשבתי. הגענו לקניון וישר רצנו כל אחת לחנות אחרת, ואז כששמנו לב שאנחנו לא הולכות לאותו הכיוון, התווכחנו כל פעם לאן נלך קודם, ושנייה אחרי שסיימנו את הוויכוח, התפקענו מצחוק. החלטנו להיכנס קודם לgolf ואז להמשיך הלאה. עיינו בין הבגדים, כל אחת בנקודה אחרת בחנות, ואז הרגשתי נגיעה קלה בכתפי. הסתובבתי וראיתי אותו, עומד מולי, אדיש למה שקרה אז.
נוווווו..
מה אתם אומרים??? D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: