מי שמכיר אותי יודע שכבר הרבה זמן אני מאוד נגד דת, לא משנה איזו, כל דת. הרעיון של לדחוף לאנשים חוקים ולהגיד להם שאם הם לא עוקבים אחרי החוקים האלה, אז יקרה להם משהו רע אחרי המוות, כל הרעיון הזה פשוט מעצבן אותי.
כן, אני מאוד מודע לעובדה שיש אנשים שקוראים לעצמם יהודים, נוצרים, מוסלמים ולא מסכימים עם הדת שלהם ולכן הם רק עוקבים אחרי החוקים שנוחים להם, אבל בשבילי הם לא דתיים, או לפחות לא במושג של יהודים, נוצרים, מוסלמים, ואם כבר אז עדיף שיתחילו דת חדשה כי להגיד "אני יהודי, אבל לא מאמין בכל מילה בתנ"ך" זה להגיד בעצם שאלוהים טועה, ואז מי יודע כבר איפה עוד הוא טועה בספר המחורבן הזה.
אמונה זה משהו שאין לי בעיה איתה, אני לא מבין אותה, ואני תמיד אשאל על זה שאלות אם מישהו מעלה את זה, אבל בגדול אני לא רואה בעיה עם זה.
(זה היה פחות או יותר הדיסקליימר, עכשיו לנקודה שלי)
התחלתי לשמוע הרצאה של בחורה בשם ניקול פרקר, הרצאה שמדברת על שנאה עצמית וחוסר הערכה עצמית. ובתחילת ההרצאה אני פחות או יותר הסכמתי עם הכל, עד שהיא פתאום הביאה את אלוהים לעניין.
עכשיו כמובן שהיא נוצרייה והאל שלהם הוא רק מלא אהבה בלי כעס בכלל, והיא אמרה מתישהו "עדיף להמשיך לכאוב מאשר להפסיק לאהוב" ואני חשבתי לעצמי, יש אולי משהו בזה, אבל כמובן שהיא טוענת שהתרופה היחידה זה לתת לאהבה של אלוהים להכנס אליך, וזה לא שלא ניסיתי, לפני 3 שנים אחרי שמישהי (שעד היום אני חושב עליה כל יום) נפרדה ממני כי אלוהים לא נתן לה להרגיש בסדר עם זה שהיא הייתה איתי ביחד. אז אחרי הפרידה ניסיתי למצוא אותו, לא שיסדר לי משהו בחיים, אלא רק שיראה סימן שכן איכפת לו, אבל כלום.
היום אני די בטוח שהוא לא קיים, ואם הוא קיים אז בכלל לא מלא אהבה כמו שאנשים אוהבים לתאר אותו, ובטח יש לו איזה משהו נגדי, כי היא מעולם לא איבדה את הקשר איתו, אפילו כשהוא חשב שהיא התנהגה לא בסדר (בזה שהיא בחרה להיות איתי), אבל כשאני רק ביקשתי סימן, לדעת שמזיז לו מה אני עושה, כלום...
כמובן שהרבה יותר הגיוני לחשוב שהוא לא קיים, ואני יודע שאמונה לא מבוססת על היגיון. זה חבל, וזה ללא ספק דורש דרך מחשבה שאני לא יכול לחשוב בה בשביל להאמין באלוהים.
ניקול פרקר דיברה על זה שבמקום לטפל בבעיה המיידית, צריך לטפל בשורש, ושהתהליך להתרפא בצורה הזו, הוא הרבה יותר מכאיב, אבל זה הפתרון האמיתי היחידי, ואני חושב שהיא צודקת, רק שהיא אומרת שישו צריך לעשות את זה, ובכיף, האמת, אם הוא היה בא ואומר "יש לי תרופה מכאיבה, אבל בסוף זה יפתור את זה לסופית", בכיף הייתי מזמין אותו, אבל אין לי מושג איך. כן, אני מניח שאם אני לא מאמין שהוא קיים אז הוא לא ממש יכול להכנס אלי.
גם כן, אל מלא אהבה ורחמים ולא יכול לבוא להגיד לעולם "אני קיים". היה פותר כל כך הרבה בעיות. כמה אלימות יש בעולם בשם הדת?
לא הנקודה כרגע...
טוב, אולי אני צריך לרפא את עצמי, לתלוש את השורש של הבעיה... אני אראה מה ההרצאה הזו אומרת. 5 חלקים, כל חלק שעה. הקשבתי בנתיים לשלושה חלקים.
אולי אני צריך לפגוש את האקסית המיתולוגית הזו ופשוט לראות שהיא לא מדהימה כמו שזכרתי אותה, אולי צריך לדעת פשוט מה היא הרגישה. לא יודע איך לפתור את זה האמת, אבל אני חושב שהגיע הזמן לנסות.
(My Heroin(e
I wish to simply let go, to forget
Every hit of you, is a hit I regret
An attempt to quit, to overcome my addiction
Leaves me broken and hateful in my affliction
You're so easy to miss, so easy to misuse
So you left me, and left me to my self-abuse
.
The severed bond, that we once shared
A clean cut, and your pain was spared
Judgement, based on a faith so obscure
Unworthy, I can not resist your allure
I was never to you, what you are to me
A simple comparison in my harsh reality
כינוי:
L of the Desert
בבלוג זה
בכל הבלוגים
