וואו הרבה הרבה זמן לא הייתי פה : ]
התגעגעתי 3 >
החלטתי לחזור שוב לכתוב,קטעים.
ממ אין כל כך הרבה מה לכתוב אז קבלו מפריד וקטע.
האווריה נעשתה מתוחה.אף אחד לא רצה להגיד לה מה קורה.
כולם שתקו הביטו בשום דבר.כאילו שאף אחד מהם לא היה שם.
כל רעש הבהיל אותם וכל לגימה צרבה להם.
כולם נראו חסרי עמוד שדרה,רגע אחד לא יכלו לזוז,ורגע אחר זזו בעצבנות.
והיא קטנה,לא מבינה למה לקחו אותו מחברתה.
בדיוק עשתה מסיבת תה קטנה איתה.חשבה על ילד קטן.
כל כך קטן שעוד לא רואים אותו.שעוד לא חי,אך לא מת.
אף אחד לא היה בטוח בצעדיו.ורק היא נגשת לשם.
רק היא,הקטנטונת מעזה להכנס לחדר.
כאליו שעוד לא יודעת את התשובה,כבר בפנים היא ידעה.
כולם ידעו,רסיס התקווה האחרון נשבר כשראתה את אמא.
בקושי נושמת,בקושי מדברת.אף אחד לא ראה אותה.את הילדה הקטנה.
עומדת ליד אמא,ליד בטן גדולה.
מה שהיה אמור להיות אחיה הקטן.היא כבר החלה לדמיין
נותנת לו דובי קטן,רואה אותו בוכה,ישן.
כמו אדם קטן..חסר גבות,עיניים עצומות.
היא יוצאת משם כולם מסתכלים עלייה,פנייה מראים הכל.
כולם חסרי תקווה,ייאוש ואכזבה.
אבא מחבק ,דודה מנשקת,ורק הוא לא שם.
אחיה הגדול.היא אינה יודעת מה קרה באותו רגע.
אבל היא כבר ניחשה,צוטטה לאביה.
כדור קטן שנפלט בטעות.אמא מדממת.
תינוק מת.
מקווה שנהנתם D:
להית' 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חוטאת למגירה.