המחברת הצהובה

כן כן, חזרתי. ובגדול. יאללה אני לא אחפור. קריאה מהנה :)

זה חצי שעה שהם באויר, טסים עם סימן שאלה גדול מעל ראשיהם, באי ודאות מוחלטת. כל אחד שקוע בשלו. הבנות לא חדלו מלנסות ולבדוק כל דבר שהיה בהישג יד במחלקה הראשונה. הן התלהבו מכל דבר ודבר, בשונה מהבנים שהיו כבר "רגילים".

"פיג'מה, אלוהים! בר, זו פיג'מה! על מה ההיסטריה? בחיים לא ראית פיג'מה?!"

"לא במטוס דני! וככה, בחינם..." פניה קרנו.

"או-או, תאמיני לי שכרטיסים למחקלה הראשונה הם לא בחינם. מזל שאנחנו לא אלה שמשלמים עליהם..."

אבל בר קטעה אותו בצווחה חדה.

"מה, מה קרה?" נבהל דני.

"אומיגאד! יש כאן נעלי בית" היא קירבה את נעלי הבית ואת הפיג'מה ממקודם אל חיקה בחיוך גדול. דני הרים ידיים.

"עדי?" ניגשה מיה אל עדי. עדי, שהייתה עסוקה בצפייה בסרט רומנטי וקפצה לרגע.

"היי מיה" השיבה, מנגבת את הדמעות מעיניה בחיפזון.

"אני חושבת שאת חייבת לי הסבר"  אמרה בחשש והתיישבה לצידה על הספסל. כך הייתה בנויה המחלקה הראשונה- לא כיסאות- ספסלים. איזה ספספלים? הם נראו ממש כמו ספות.

"מה?" עדי עשתה את עצמה כלא מבינה, אך הבינה טוב מאד.

"נו, על מקודם. שסתמת לי את הפה מול הארי.." הזכירה מיה.

עדי, שהדמעות עדיין עמדו לה בעיניים, פרצה בבכי. מיה נבהלה. "סליחה, אמרתי משהו לא בסדר? אל תבכי עדי.." היא ניסתה להרגיע אותה.

לצערה של עדי מיה לא הייתה היחידה ששמעה ונבהלה מהבכי שלה. "מה קורה שם?" העירה יובל שהצטופפה יחד עם טום, הארי, דאגי על ספספל וצפו בסרט קומדיה. מיה ישבה שם גם לפני כמה דקות, עד שקמה והלכה לעדי.

הארי לא הספתק בלשאול, הוא קם ומיהר אל עדי. הוא רכן אל מול פניה, שעדי ניסתה להסתיר בעזרת ידיה. "עדי! מה קרה יפה שלי?" שאל בדאגה, אך עדי המשיכה להסתיר את פניה. "לא כלום. זה הסרט, הוא.. הוא ממש מרגש" היא כמעט נחנקה תוך כדי המילים הללו. נראה היה כי הארי לא קונה את זה.

מיה נחפזה לעזרתה, "אל תדאג הארי. היא רק נסערת מהסרט" הארי הביט במיה בספקנות, אחר בעדי שהנהנה בהתרסה, אחר בסרט ואז שוב בעדי.

"עד כדי כך?" אמר כלא מאמין. מיה משכה בכתפיה.

"זה בסדר, אני אמשיך מכאן." עודדה מיה. הארי כנראה שיער שעדי עוד כועסת עליו ולכן אפילו לא מוכנה להסתכל עליו, וויתר. הוא חזר למקומו לצפות בסרט הקומדיה.

"תודה" אמרה עדי למיה, מורידה את ידיה מהפנים סוף סוף ומנגבת את הדמעות, "אני מרגישה כזאת בייכנית" הוסיפה.

"זה בסדר." אמרה מיה וליטפה את כתפה.

לרגע שתקו השתיים, ואז עדי שפכה בפני מיה את כל הסיפור. מיה שתקה עד הסוף, בולעת כל מילה ומילה. משסיימה פתחה את פיה "הו עדי." נחרדה וחיבקה אותה חזק. "אני איתך" ציינה, "תמיד".

הארי, דאגי, ודני ובר שהצטרפו אליהם התפוצצו מצחוק מבדיחה של אחד השחקנים בסרט. טום ויובל פרשו לספסל משלהם, פוצחים בוויכוח התמידי בנוגע לצבע השיער של טום. "אתה לא צובע, וזה סופי!" אמרה יובל בלהט.

"אוף נו, מה איכפת לך? זה ממש יפה. וכולם צובעים לחום עכשיו" התגודד טום.

"אתה לא כמו כולם. זה ממש מכוער!"

"לא זה לא. תראי אני אצבע אצל הספר שלי. הוא שלח לי דוגמאות באימל. הנה אני יראה לך" אמר והוציא את המחשב הנייד מהתיק.

"אתה מתכוון לקטלוג? ומה פתאום דיברת על זה עם הספר שלך כבר?!" התרגזה יובל.

"לא, חבר שלו מבין בגראפיקה. אז הוא צבע לי את השיער בפוטושופ לחום. וזה מה שהוא שלח לי..."

"אתה רציני? אפשר לעשות כזה דבר?"

טום לא ענה. הוא בהה במחשב שלו. "טום? מה קרה?" שאלה יובל בחשש.

"אני לא מאמין! חברה, אתם חייבים לראות את זה!" קרא טום הנרעש