פעם הייתי מעדכנת המון. פעם כולנו היינו מעדכנים המון. עכשיו אני איזה פעם בכמה שבועות נכנסת, עושה סריקה על הקבועים שלי ושום דבר חדש, אפילו מה שכן חדש לא משאיר לי הרבה מה לומר. חוץ מזה, הפסיקו גם להכנס לכאן. אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שלא הייתה לי איזו תגובה אחת לפחות- אפילו לא של ספאם!
אולי הבלוג הזה רק עושה לי רע. אני פורקת יותר מדי ואיכשהו מצליחה בכל טוב למצוא את הרע, שזה דבר שאני חייבת להפסיק לעשות- אבל אני אפילו לא שמה לב כשזה קורה. איזה הרגל.
אבל אולי המקום הזה עושה לי טוב, כי המחשבות שלי גם ככה אף פעם לא מאורגנת ובכלל, החיים שלי לא מאורגנים ויש כל כך הרבה שאני רוצה לומר כרגע אבל הכל מין גוש מתוסבך בראש.
אני רוצה לפעמים לא לחשוב על כלום. לא על זה שטוב לי ולא על זה שרע לי ולא על מה שיקרה ועל מה שקורה, שקרה, שיכול לקרות וכו'.
נמאס לי להכנס שוב לתקופת הדיכאונות החולפים והלא סדירים האלה. הפעם אבל, אני יודעת את הסיבה.
נמאס
לי
להישבר
להתעייף
להתייאש
לבכות
להתמרמר
לחפור
לדבר
להקשיב
והכל.
ויחד עם זאת, יש לי איזו נחמה* וזה עושה לי טוב.
הפעם, אני לא אפול לתוך השחור הזה שכל הזמן מושך אותי בחזרה
כי אין סיבה
כי בסוף יהיה טוב
עוברים את זה לא?
*איזו אהבה או משהו דומה, נו, הדברים האלה שאני לא אוהבת לדבר עליהם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
