בחיפושים

אולי אני צריכה למצוא את האיזון שבין פראנואידיות/היפוכונדריה לבין... פשוט לא לחשוב שאני בסדר לגמרי וששום דבר לא יכול לקרות לי. לי?

נכון הקטעים האלה, שהרבה דברים כואבים לך בזמנים/תדירויות שונות? על זה אני מדברת. ולא כאבים של שרירים עייפים, יום ארוך, ספורט וכאלה. כאבים-ממש, שמתחילים כמשהו נורא שיגרתי אבל אז אני שמה לב שה"כאב השגרתי" הזה הופך להיות יותר ויותר חלק מהיום-יום שלי. אני לא כזאת סיסי. אולי אני אומרת "אאוו" על כל דבר אבל אני באמת יכולה לחיות עם כאבים. (זה רק הרגל מגונה!)

הכאב פשוט שם, כואב, אבל אני ממשיכה ללכת או לרוץ או לישון או כל דבר בעצם. אני לא חושבת על הכאב, אני רק מרגישה אותו רוב הזמן.

אז בדרך כלל אני תמיד חושבת על כאב כדבר זמני. זה יעבור, מתישהו. (זה גם אמרתי על המרפקים והם עדיין כואבים) ונגיד, כשכואב לי הראש או הגרון, אז אני לא ישר לוקחת כדור. אני מחכה. ואז כשזה כבר יותר מכמה ימים אני אומרת לאימא או משהו דומה. ואח"כ אני מתחילה לטפל בזה. יש לי גם כאבים או תופעות שחוזרות על עצמן מפעם לפעם- והן דווקא עוברות, עד לפעם הבאה.( כמה חודשים או אפילו חצי שנה, זה לוקח.) שוב, כאבים זמניים.

אבל לפעמים, כמו שכתבתי למעלה, הזמני הזה הופך להיות יותר מדי שיגרתי. אה כן, מדי פעם יש לי דקירות בחזה. או בצד. או בצוואר. והברכיים שלי ממש כואבות, גם. אבל אולי זאת רק הגמישות יתר.

מצד שני, אני יכולה להיות נורא פראנואידית לפעמים. אני כל הזמן חושבת אם יכול להיות שיש לי איזה משהו בגוף שעוד לא עליתי עליו. ששש! איזה שטויות, לי? לי זה לא יקרה. אני בריאה ויש לי עוד שנים ארוכות ובריאות לחיות. שוב הפחדים חסרי המשמעות שלך חתיכת עומו, אני חושבת לעצמי.

ולכן, בשורה התחתונה, הנקודה שלי היא שאסור לי להיות יותר מדי היפוכנדרית ולחפש בעצמי דברים כאלו ואחרים. אבל אז אם באמת יש לי משהו כל העיכוב הזה יכול בסופו של דבר רק להזיק יותר, לא? נו תחשבו על הדברים הגרועים מכל, אני בטח לא לבד בעסק.

השבוע היה לי תור לאולטראסאונד או משהו. סתם, הרופאת נשים שלחה אותי כי שיקרתי לה קצת כדי לקבל גלולות. הייתה לי הרגשה שאני צריכה ללכת, (רק תראי שהכל בסדר) אבל לא הלכתי. למה? כי חשבתי שזה נורא טיפשי לקום כ"כ מוקדם בבוקר כשיש לי רגילה. ובכלל, אני בריאה לגמרי אז לא צריך שום טירטור.

עכשיו כשאני שמה לב שיש לי כאב חדש, שבכללי הוא שגרתי לגמרי- אבל אני מרגישה שהוא נמשך קצת מעבר למה שהוא צריך להיות- אני חושבת שאולי אני צריכה לראות איזה רופא. אולי אני צריכה להפסיק לחשוב שהבריאות שלי מובנת מאליה. ואולי כל חפירה הזאת בכלל יכולה להצביע שקיים בי איזה שמץ של היפוכנדריות?

אולי.