בחיפושים

היה כה כייף =]

אבל- ממש- כייף.

ומצחיק, כן. היה מאוד מצחיק.

היינו בלונהפארק בת"א.

וחרשנו את המתקנים... ואני...אני אמרתי שאני אעלה על האנקונדה וכן- עליתי עליה עם קליי.

במשך כל הזמן שהיא (האנקונדה, לא קליי) עשתה אחורה הייתי עסוקה בלמלמל- "פאקפאקפאקפאקפאק!מה אני עושה פה פאק?!"

אבל בעיקרון זה היה נחמד, כשירדתי משם הדבר הראשון שאמרתי אחרי 5 דקות היה "אני עשיתי את זה...אני..."

ואני חושבת שהייתי עושה את זה שוב אם היה לי הכוח לעמוד בתור. (שוב.)

חזרתי הביתה ב10 וחצי. ולא הרגשתי שישנתי וכשאבא העיר אותי בבוקר חשבתי שהוא מטורף שהוא מעיר אותי באמצע הלילה.

והיום...הו, היום..קיבלתי 91 בלשון ואני כה גאה (בעצמי. או בכלל) כי...כי זה לשון כזה...נו... ^^"

ואני כבר שבוע רציתי לפרסם פוסט אבל לאא! למה שהוא ישלח?

מעניין מה יעלה בגורל הפוסט הזה...

*כעבור דקה*

היי. הוא פורסם.

הפוסט הקודם עסק בסיכום קצר של הסופשבוע שלי שהיה אצל נ' ביומולדת(שלא ראיתי המוןהמון זמן והתגעגעתי), בזה שלא' היו ראסטות מגניבות והיא הייתה ממש נחמדה, בהסקת מסקנות שלי מסנסטיב פונוגרף, (1. ילדים, אל תעשו את זה בבית 2. ילדים,תשמרו טוב אל ה"ארנב" שלכם. אם אתם מבינים למה אני מכוונת...) ואז בחזרה שלי הביתה- הו כן! אחרי שצוקי (שלא ראיתי אותה אחרי המוןהמוןהמון זמן והתגעגעתי כ"כ!) הטרימפה (מלשון טרמפ,אני צריכה להפסיק להמציא מילים) אותי לתחנות של חורב וחיכיתי שם שעה, וידעתי שכן אמורים להיות אוטובוסים ואז נמאס לי לחכות, התחלתי ללכת ברגל, תוך שעה ורבע הייתי בבית וקיללתי את האוטובוסים.

וכך דוחסים פוסט ל-7 שורות.