בחיפושים

אז מה למדתי בינתיים מה3 שבועות האחרונים:

-למדתי שלא רצים לממד מכל בום ששומעים, סתם טירחה מיותרת.

-למדתי שאם איי פעם יהיה לי קשרים עם אדריכלים כלשהם, אני אדאג להרחבת הממד-ים בצורה שתכיל בנינוחות 5 נפשות.

-למדתי לא לסדר את הדברים שלי כשאני כל הזמן יוצאת וחוזרת מהבית ואל הבית.

-למדתי להתקלח מהר יותר >>

-למדתי להבדיל בין סתם אמבולנס מרחוק לבין עוד תחילה של אזעקה מרחוק.

-למדתי להבדיל בין הבומים של צה"ל לבומים של נסראללה.

-למדתי שמלחמה זו דרך לגמור הלוויות מהר.

-למדתי לאהוב את המיטה שלי שכבר חודש לא ישנתי בה.

דוד שלי גויס בצו 8, שריון.

הוא עוד לא נכנס ללבנון ואני מקווה שזה לא יקרה. בכלל.

למרות שאני משתדלת לא לשכנע את עצמי שהוא לא ייכנס כי אני יודעת שבאיזשהו שלב זה יקרה.

אחת כבר נכנסה.

החלומות שלי מתחילים לעסוק בנשוא יותר ויותר.

לא מזמן, חלמתי שקטיושה נופלת דרך חלון, מול העיניים שלי והכל עף עליי.

חלמתי שסבא שלי בא לבקר אותנו וכשהוא הולך אני מחבקת אותו ומתחילה לבכות כי אני מפחדת שאני לא אראה אותו שוב.

זה מציק.

מחר או מחרתיים אני כנראה שוב אהיה בת"א, עד יום שני. אח"כ...יקרה מה שיקרה.

מופנה לעטר:

אני כועסת על זה שגיליתי משהו שבתור אני לא נחמד שגיליתי אותו דרך האינטרנט. ><