בחיפושים

שיש את האנשים האלה, שאת פשוט יודעת שהם משקרים בקשר למשהו- רציני או לא.

את לא יודעת בטוח, את חושדת, אבל את בטוחה בזה כל כך. תגידו- אולי זה אומר שאת לא מכירה אותם מספיק- אבל אולי זה דווקא כן.

ואת לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד.

למען האמת, את גם לא ידועת מה לעשות עם עצמך שאת חושבת ככה.

לפעמים את קצת אוכלת את עצמך.

לפעמים את קצת כועסת. או הרבה.

לפעמים את פשוט חושבת שהאנשים האלה הם עלובים כל כך, אבל את עדיין מחבבת אותם. אוהבת אולי.

זה תלוי גם עד כמה השקר שלהם גדול ומשמעותי. בשבילך, או בכלל

אבל בכל מקרה את ממשיכה לדבר איתם

בלה בלה בלה

כאילו כלום לא קרה.

ולפעמים זה ממשיך להציק לך ובו בזמן שאת מטרידה את עצמך בשאלת השקר- כן או לא, את גם קצת כועסת על עצמך, שזה מה שאת חושבת.

שיעור פסיכו' האחרון. לחץ ובריאות.

עויינות- נטייה עיקבית לפרש את העולם ואנשים אחרים באופן שלילי וציני. יש חפיפה בין עויינות לכעס- כי אנשים עויינים נוטים לכעוס הרבה.

עויינות משקפת עמדה כלפי העולם, בעוד שכעס הוא ריגעי.

בעויינות יש מרכיב של חשדנות כלפי האחר.

(..)

מחקרים מראים שאנשים המדחיקים כעס ועויינות נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות במחלות לב מאשר אלו המחצינים. אנשים הנוטים להפנים את אלו, חווים מצבים רגשיים בלתי נמנעים לרוך זמן.

(..)

הדחקה היא לא בריאה, אבל- אנשים שכועסים הרבה ומביעים את הכעס - האם זה אומר שהם לא מדחיקים הרבה? (שהדברים לא גלויים?) כעס לפעמים הוא רגש המכסה על דברים אחרים כמו עלבון, פגיעה וכו'. לכן, הקצנת כעס לא בהכרח עוזרת גם היא- אם האדם צורח או מתעצבן.

you don't say...

אני חושבת שמי שחושב שהוא מכיר אותי יכול להבין גם למה הדגשתי את מה שהדגשתי.