כאילו היה לי מה לומר- ואז לא.
או שהחלטתי שזה דפוק ומפגר מדיי ואני סתם אצא טיפשה.
דווקא דיי הרבה קרה השבוע.
שבוע מעניין שכזה- ואפילו מה שאני כן מוצאת לנכון לכתוב עליו- אני לא.
לא יודעת אם זה בגלל המקינטוש או בגלל שסתם אני מרגישה דפוק עם חלק מזה.
או שאני מרגישה קיצ'ית?
ועל מה בדיוק?
אולי יש לי מה לומר, אבל זה מסתובב לו בראש ואני לא מצליחה לכתוב על זה בצורה נורמלית.
אין לי חשק לצאת עכשיו מהבית, זה לא שאני מדכואת או משהו, להפך- אני מרגישה ממש שמחה.
אני שונאת שהתחייבתי לעשות משהו ואז הדבר האחרון שיש לי כוח אליו זה לבצע אותו.
אבל יהיה נחמד, אני יודעת.
והפזמון הזה מתנגן לי בשכל ומרגיש כל כך נכון.
"If it makes you happy
It can't be that bad
If it makes you happy
Then why the hell are you so sad"
-קניתי את התפסן (בשדה השיפון) באנגלית, הוא כ"כ מדהים.
אבא אמר לי אתמול שאמרו ברדיו שלרוצח של ג'ון לנון היה עותק של הספר הזה עליו.
והוא קיבל ממנו השראה.
כמה מטריד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
