בחיפושים

כלום כבר לא מיוחד, כזה?

לאדעת, אני לא מתרגשת מכלום, ואני מרגישה איזו שיגרה על הצד המציק.

לא שיגרה של בצפר, שיגרה של בוקר->עבודה/צהריים/לצאת קצת החוצה->בית->מחשב/טלוויזיה->מיטה באיזה 2AM.

ובאמצע אולי להגיע לבצפר לאיזה בגרות או מתכונת.

מתי יבוא כאן איזה חידוש? איזה אדם חדש? איזה אירוע מרתק ומלהיב ומהנה -שבכלל לא ילחיץ אותי קודם?

מישהי (שהיא אחלה) אמרה לי לפני שבוע בערך שאני כל הזמן נמצאת עם אותם אנשים. שאני לא יוצאת להכיר אנשים חדשים.

ושאני סגורה. שאני לא יכולה לצפות לפגוש אנשים חדשים באותם מקומות, עם אותם חברים כל הזמן.

אני פשוט לא מרגישה איתם בנוח, עם אנשים חדשים, אני מתכוונת. אין לי על מה לדבר איתם, אני לא יודעת מה בטוח לומר להם ואיך הם יגיבו, ובכלל - מי הם?

הלוואי שזה יעבור.

אני מפחדת.

____

אני רצה להיות חתול. חתול בית אפילו.

סתם לשכב ולרבוץ כל היום, בלי דאגות, ולהתרכבל. הפעילות הכי מסעירה שלי תהיה רדיפה אחרי זבובים וטריקים אחרים. ואני אהנה ממנה, למרות שהיא תהיה שיגרתית, כי אני חתול.