להתעסק בהם.
לאדעת, אין למשפט הזה המשך.
אבל חזרתי עכשיו הביתה והסתובבתי לי קצת (10 דק) במייל, בפייסבוק ובתפוז - ואז חשבתי את זה.
על כל מיני דברים מיותרים כאלה.
ומה אכפת לכל העולם
שהם אומרים לי שאני אשמה
ושאני צריכה להתקשר לדאניאל.
אני צריכה להתקשר אליו קודם.
ולמה? כי דאניאל המסכן בדיכאון.
אוי פאק הים.
אני מרגישה שלא אכפת לי ממנו יותר.
שהוא יכול לקחת את עצמו ואת הדיכאון שלו ולדחוף אותו לתחת, החתיכת אידיוט.
אבל אני מניחה שזה לא יהיה בסדר להמשיך ללכלך עליו על גבי האינטרנט, אז כדאי להפסיק.
אז לא יודעת.
אני סתם במצב מוזר כזה.
של לקלוט שהחברים שלי חזרו מטירונויות ודברים כאלה
ושחלק כבר מתחילים לימודים וש"ש מזדיינ
או רק צבא או אפילו קורסים
ואני מין שמחה עצובה כזה
או מדוכאת
או סתם משועממת
לא יודעת
אני סתם עייפה ולא באמת שמה לב מה אני כותבת
אז אולי כדאי לחכות לפעם הבאה
עד אז
תמונה D:
סתם תמוה מעפנה כזאת מהכנס
וטוב, עוד אחת כי
היא אמנם לא טובה יותר
אבל אני ככ פאקינ אוהבת את הבגדים האלה
(נו מה, אני אוהבת את הרגליים שלי באופנים מסויימים)
ואת המגפיים הסקסיות שלי ואני מחכה לחורף רק בשבילן!
תמונות נוספות מהכנס יועלו בימים הקרובים לפייסבוק
צולם ע"י המצלמה של הקטיול.
טוב ביי הלכתי כברר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
