מה זאת אהבה.
אולי, באמת, כשמוצאים סיבות ל- "למה אהבה", זאת לא באמת אהבה. כי אהבה זה דבר פתאומי, שונה, אי אפשר להסביר את זה.
היא טבעית וזה דבר שהסברים הם לא בהכרח. see? לא יודעת איך, להסביר.
כשאני מאוהבת, והייתי פעם אחת, זה הרגיש ככה על הגבול של אובססיה. וכשהייתי מאוהבת, בכלל לא יכולתי להצביע על 'למה', מה מצאתי בו באותו אחד.
ועדיין זה לא עוזב אותי ותמיד תהיה לי איזו פינה בלב רק בשבילו, כי לא מצאתי בינתיים מישהו שיחליף אותה.
אולי בעצם, כל מה שהרגשתי הייתה אובססיה שנמשכה יותר מדי. ואולי לא; מה שאני יודעת זה שלא הרגשתי ככה שוב, וכשאני לא מרגישה ככה-
זה לא עובד, זה כישלון כבר מההתחלה.
אני רוצה להרגיש דפיקות לב של התרגשות, של ציפייה, לחשוב אותו, להיות איתו ולקבל יחס דומה, ולהרגיש שאני שווה בשבילו.
אני רוצה להתאהב שוב בצורה כמעט נואשת ולא להיות מסוגלת להסביר מה בכלל מצאתי באדם הזה. מצאתי בו אהבה, ויותר מזה אי אפשר לומר.
ויכול להיות שזה אף פעם לא יגיע.
יכול להיות שכל מה שאמצא בו סיפוק יהיו שיחות עמוקות עם חברים ו'סטוצים', נקרא לזה, עם אחרים.
יכול להיות שמשיכה פיזית, מינית ומשיכה נפשית, עמוקה וכנה לא בהכרח יהיו מקובצות לאדם אחד.
כרגע, יחד עם למצוא לי איזו אהבה מתישהו, גם בא לי איזה מזמוז.
סתם משהו קטן, לא מחייב, יצרי וטיבעי לחלוטין. וזאת אפילו יכולה להיות גם בחורה, אני לא פוסלת. זה רק כייף של הרגע, העברת זמן או משהו דומה.
אני לא סטרייטית מוחלטת ואני לא לסבית מוחלטת ואני לא בי מוחלטת ובטח שלא א-מינית., מוחלטת.
אני מה שטוב לי ברגע, לאף אחד זה לא צריך להפריע ואני לא חושבת שזה אי פעם צריך להשתנות.
ואו השיחות שלי עם עדי תמיד גורמות לי לפקוח עיניים, להפעיל את מוחי החורק ולכתוב את תובנותיי שנאמרות בע"פ לדף אינטרנט - או מה?
אוה, ובסופו של היום הראשון שלי כבת 18, נהנתי ממנו. וגם יש לי כלבה כבר קרוב לשבועיים, אבל זה כבר לא יכנס בפוסט הזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
