בחיפושים

אני מפחדת להפסיק לשיר יום אחד.

פשוט סתם ככה, הנסיבות יאלצו אותי או משהו.

אני לא יודעת איך זה בלי ואני גם לא רוצה לדעת.

אבל אני באמת אוכל להמשיך?

אני לא רוצה לעשות מזה קריירה או להרוויח מזה. רק תנו לי במה.

קטנה מצ'וקמקת בלי הגברה ותאורה אפילו.

הלהקה. איך זה בלי הלהקה? המשפחה השניה שלי? איך פתאום אין יותר

חזרות של שעות

שבתות עמוסות

הקלטות

הרמוניות

עצבים

צחוקים

נסיעות

אוכל

רכילות

נקים רופפים

פאשלות

חיבוקים

איפור

בגדים

לחץ

שבירה

ייאוש

הקלה

אדרנלין

חיוכים

פידבקים

לא יודעת אפילו מה אני רוצה לומר.

אבל את היומיים האחרונים ביליתי בלשיר (ואפילו יש לי אחד על המחשב)

וזה עושה לי כל כך טוב.

אבל,

כשאני אסיים צבא, נגיד, מה אני אעשה?

אני שונאת כשהפלאפון שלי מת ואז הם מוחקים לי את כולו. >:

(פעם שניה כבר)

המסיבת סיום הייתה ענקית, קסומה, מנצנצת, מסובבת, מסוטלית, הומואית, רטובה, חזקה וכו' וכו'

הייתי מעלה תמונות אם:

א. הייתי מוצאת אותן

ב. היה לי כוח

ג. חלק נמצאות בפייסבוקון אז למה לי?P:

אני ככ עייפה

אבל אני עדיין לא נרדמת בכלל

ממש מציק

בא לי שוב ללכת למסיבה ולרקוד כמו גיי. תכלס יש היום עוד מסיבת שכבה אבל אין לי כוח להגיע לשם/לשלם להם 50 שקל/למצוא הסעה. צריך לארגן מתישהו.

למה החיים עדיין מסובכים וכאלה? זה לא אמור להיפתר לפחות בחלק שבין החופש לגיוס? >>

22:06

למה כל התוכניות שהיו לי להיום פשוט לא יצאו לפועל?!

כולן!

בסוף יצא שהזמן היחיד שביליתי מחוץ לבית היום היה בבגרות ובתיקון של הפלאפון המזדיין הזה.

אני מאשימה אותו ואת היותי גרה בחור! חוררררררר!!!!!!!!!!

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

אני רוצה לצאתתתתתתת!!! >:

יום דפוק!

אני רוצה ללכת לפאב עם כולם ועם הגרמנים של הנקניק, אוקי?

אני גם לא אוהבת את חבר של האימא של הנקניק, הוא מטומטם ואימאשלו זונה.

ועכשיו אני סתם עצבנית כמו כל נקבה במחזור, למרות שאין לי.

מחר אימא תתחיל לעשות לי קטעים.

ואין לי כוח.

אהה אני הולכת למות. מוות. פטירה.