בחיפושים

עכשיו. שאין לכם מושג כמה.

כן זה העדכון השני ביומיים, אבל הקודם היה סתם מתוך שיעמום אז מה אכפת לי.

אני מעוצבנת ומתוסכלת ועצובה ושונאת את עצמי ושונאת את עובדות החיים השונות והכלהכל!

אבל אין לי כוח לפרט את הסיבה הרחבה כי אז אני פשוט סתם מתעצבנת על עצמי עוד יותר.

ואם זה לא מספיק אז התסכול הזה שבא בגלל ההבנה הפתאומית הזאת של - היי, כל החברים שלי הולכים עוד מעט.

נגיד, היום במסיבת גיוס של אלון. ואו פאק, אני זוכרת אותנו עוד מימי כיתה ז' העליזים! שמנים כאלה (טוב הוא) ומפגרים וכולם רבו עם כולם על שטויות (אה עדיין). והבנאדם מתגייס עוד יומיים! איך פתאום הצבא מגיע כל כך מהר? ואחרי אלון גם שארון ואוג מתגייסות ובסוף אוגוסט כל השנת שירות המזדיינים האלה נכנסים לחורים המרוחקים שלהם בפאקינ קריית גת וצפת! איך איך איך אני אמורה להתמודד עם זה? ואח"כ ירדן באוקטובר וכל אנשים שלפניה בספטמבר, שקד ואז- אני. ואחרי עוד, מרוחקים.

אני לא רוצה להיות רחוקה ככה מכולם. אני לא רוצה לא לראות אותם כל יום או כל שלושה או כל שבוע או לא יודעת מתי. לדעת שכולם רחוקים אחד מהשני ודברים מתפספסים והקשרים פשוט - מתים. ואח"כ, כשכבר נפגשים עם האנשים האלה, שלא ראית מלא זמן, נורא קשה להשלים את כל החסר. את מגלה כל מיני דברים על אנשים דרך אחרים ומרגישה כבר לא קשורה אליהם, מנותקת. וזה ממש גורם לי להרגיש רע ועצובה ומתסוכלת וכו' וכו'.

וחוצמזה, הרבה אנשים הולכים לפני היומולדת 18 שלי >: ושלא נדבר על המסיבת גיוס שלי!

אני מחכה להתגייס ממש, אבל אני מפחדת כשאחרים מתגייסים.

 לא מפחדת, מתוסכלת- כשהם רחוקים ולא זמינים.

זה נשמע  כאילו אני אומרת שהצבא הוא סוף החיים ודברים כאלה. אבל אני יודעת שלא, אני פשוט רגילה כל כך לראות את האנשים האלה שקשה לי לקבל את זה שאני הולכת לא לראות אותם ולא לדבר איתם (קרינה? חום באוזן? זמן? עייפות? ובכלל, אני שונאת לדבר בטלפון) למשך תקופות.

ועכשיו באוגוסט, כשהרוב כבר כמעט יוצאים מפה, אני מרגישה שאני חייבת לראות את כולם ולדבר איתם ולהעביר איתם את הזמן כמה שיותר - אבל אין זמן, כל כך הרבה להספיק יש בחודש הזה. הוא רק התחיל ואני כבר רואה אותו נגמר.

אני לא יכולה עם כל ה

דאגות האלה

והמחסור התקציבי הזה

והגייוסים האלה

והכנס הזה

והחודש הזה

והנסיעות שיהיו לי

והבית וההורים ושוב הכסף ואני ואנשים וחברים ונוטשים ו

אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!$#$#^&#%^%)%&#%&#^@^@$^אוף אוף אוף!

מה כבר יכול להיו 'ארג' שוב פעם?

כן, צבא, כמובן. שוב.

אז תיכננתי לכתוב פוסט על כמה לא נחוצים הם בלוגי מעריצים הצצים כמו פיטריות, אבל אז קיבלתי את הזימון הזה.

וכל כךךךךךךךךךך חיכיתי לקבל כבר זימון.

וקיבלתי.

יאי, הו הו, מה קיבלתי.

קיבלתי זימון רק למאבחנת מדעי ההתנהגות - ואני אפילו לא רוצה את החרא הזה!

ז"א, עזבו את זה שהסיכוי שהייתי מקלבת את מה שבאמת רציתי היה נמוך מאוד כי בגלל אי רצון להידפק קשות, שמתי את האשכול שלו בעדיפות שניה.

אבל באשכול של 'ניהול ואיבחון כו"א', היו שתי אפשרויות!

ונתנם לי רק אחת?! הזדמנות לאחת מזדיינת ואפילו את זאת שהכי פחות רציתי.

לעזאזל, מה נראה להם?

אם בחוברת הסברים הם אמורים ליפות כביכול את התפקידים הארורים- לא אהבתי את החרא - אז מה הסיכוי בכלל?!

הדבר הבא לא מעניין אותי בכלל, ממש לא, אפס, זה נשמע כמו שיעמום אחד גדול במסווה של "את עושה משהו עם שם חכם שעושה דברים חכמים ומועילים כנראה בלה בלה":

"עבודה עם קצין מדעי ההתנהגות (פסיכולוג/סוציולוג) במספר תחומים: העברת מבחנים וניהול ימי מיון (מבדקי קצונה, גיבושים ליחידות מובחרות...), ביצוע סקרים בתחום מדע ההתנהגות, ושותפות בהעברת מרכזי הערכה למפקדים (הערכה מי מתאים לתפקידי קצונה בכירה).

העבודה משלבת איסוף נתונים במגוון כלים - העברת שאלונים למפקדים וחיילים, ביצוע תצפיות בשחט, ביצוע ראיונות ושיחות חתך, הזנת נתונים, עיבודם והצגתם באמצעות מחשב (גרפים וטבלאות), קריאה וסיכום של ספרות מקצועית, עמידה מול קהל ועבודה מול מפקדים בכירים."

מה נראה לכם?! אני?עמידה מול קהל?! עבודה מול פאקינג מפקדים בכירים מזדיינים? סיכום ספרות מקצועית?! לכו לעזאזל אני לא צריכה את החרא הזה שוב!

גרפים וטבלאות?! אני שונאאאאאאאאאאאאאאאאת גרפים וטבלאות! שלא לדבר על לבנות אותם!

מה לעזאזל!@$%^$@

לא רק שאני שונאת לעשות את החרא הזה, אני גם בחיים לא אעבור את המבחנים לחרא הזה, ואז נדפקתי בכלל בכל הצבא החרא הזה.

יופי צה"ל,

בוהו אנחנו צה"ל ואנחנו מנסים להקל אבל בעצם אנחנו דופקים אתכם נון-סטופ.

כי אנחנו יכולים.

מקסים, פשוט ממש מקסים.

הבחירה שלי היא בין ללכת (למצאו את דרכי בת"א) ולהתבאס, לבין לוותר, לא לקבל בטח שום זימון נוסף (כי למה?) ועדיין להתבאס.

כאילו באמת, אפילו הבחירה הראשונה שלי לאשכולות שלא דורשים מיון הייתה יותר מעניינת מהדבר הזה.

לא חשבתי שאני אדפק ככה בסוף.