אוף מה זה הדדבר הזה להתגעגע למישהו כל כך?
רק לא מזמן סיימתי להעביר איתו אולי יותר מ24 שעות.
הורג אותי, הצבא הזה.
כבר לא אכפת לי.... מכלום. רק מהחוסר הזה באנשים, בחיים ובו.
כן, אני יודעת שזה לא בסדר, אני כמעט לא מתראה עם חברים כשאני יוצאת בסופש - שלא לדבר על משפחה, אני רק רוצה לראות אותו. אני לא יכולה להרגיש געגועים כאלה נואשים, אוף. @%@#$
הקורס יותר מדי מעצבן אותי אז אני מנסה לעבוד על השיטה החדשה של:
1. אני לא אמורה לסגור את השבוע הקרוב ככה שזה רק 5 ימים עד שאני אראה אותו שוב
2. אני חייבת להפסיק לקחת אותו כל כך קשה, כי סה"כ מה שיקרה צריך לקרות - ואם אני אכשל, והם יחליטו שאולי אני באמת לא מתאימה לשם, ויחזירו אותי לבקו"מ [או למ.צ, יותר גרוע] - אני אחיה. יהיה לי תפקיד אחר, והוא בטח לא יהיה רע מדי. אחרי הכל, ליפול מהקורס הזה - כמה נמוך אני אגיע? וחוץ מזה, איך יכולים להפיל אותי מהקורס אחרי שאני כבר יודעת את החומר הסודי?
3. בשבוע הבא אני מתחילה סיפוחים עד פברואר, כל שבוע בסיס אחר וכל סופש אני יוצאת. זה טוב כי כבר נמאס לי להיות בבה"ד הנוכחי - עושה לי כאב ראש רק מלשמוע את הצעקות של הטירונים, של קורסים אחרים וכו'. ואני בטוחה גם שדברים יעברו מהר יותר כשאת יודעת בכל תחילה וסוף שבוע שאת הולכת לבסיס חדש ל5 ימים כל פעם.
לסיכום:
- 5 ימים זה כלום אוקי?!!
- הפחדות זה טיבעי!
- כמה גרוע אני כבר אגיע אם אני לא אתאים לקורס?
- אני פאקינג מתגעגעת לבנאדם כמו שלא התגעגעתי לאף אחד בחיים שלי. אני אמורה לשמוח או לשקוע בדיכאון שהגעגועים מושכים אותי אליו?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
