בחיפושים

דברים קורים.

*מיפוי עצם, היה דווקא דיי מגניב. אבל הזרקה לכף יד זה כואב מן הרגיל.

*הטיול שנתי היה מדהים ויש אחלה תמונות.

*אמרתי לו. עכשיו צריך לחכות שזה יעבור, להמשיך הלאה.

*אני כל כך שמחה שהכרתי מישהי מסויימת, באמת היא מדהימה. אחד האנשים שיותר מבינים אותי. אני באמת רוצה שתספר לי מה איתה. החיבוקים שלה הכי טובים בעולם. כן, אפילו יותר משל ההוא.

*גמילת סיגריות לנוף התחילה.

*אני סתם חשה כוסית לפעמים, ואז מגלה שאני לא.

*אני מתעסקת יותר מדי במחשבות על אנשים מתים. על התפוררות של ערכים. ג'יז, אני נשמעת כמו המאהב. זה מתחיל מזה שלאחרונה אני יותר מדי חושבת על המוות של אותם סבא וסבתא, ובוכה AS HELL וז"א - אפילו לא הכרת אותם, אני לא אמורה להקשר אליהם עד כדי כך. ואז אני חושבת עלחיים שנקטעים באמצע, על אנשים שלא מגיע להם למות או לאבד אחרים ועל כמה שזה לא צודק.

בתור בן אדם שמנסה להאמין בגורל (כי זאת הדרך הכי קלה לשיכנוע עצמי ולהרגשה שהכל יסתדר), אני מנסה לחשוב מה לעזאזל- למה לאנשים האלה מגיע למות? ואז אני חושבת על כל אותם אנשים שחולפים מן העולם הזה ומייצגים בשבילי את כל העולם התמים של פעם. ואני מרגישה איך הסביבה שלי ובכלל המדינה הזאת הופכת למקום יותר ויותר מגעיל, מבחינה חברתית, ושלאזרח הקטן אין יותר מדי סיכוי לשנות את זה.

איפה כולם?איפה הצדק?

קצת הגינות? קצת התחשבות?

ויותר גרוע- אני בעצמי, סותרת את זה. הרי מה אני עושה? בדיוק- כלום. ולמה, למה אני לא מצליחה להביא את עצמי למצב שבו אני מרגישה שאני כן יכולה לעשות משהו ואנשים ישתפו איתי פעולה?

ואני אומרת לך את כל זה ויותר, על עצמי. ממש לא אופייני לאדם שהכרתי רק בחודשיים האחרונים. את בן אדם כל כך טוב.

ובכ"א, בגלל שאני כל כך נהנית מעצמי. הנה תמונת מחוך שעולה 500 שקל ואני גם בחיים לא אלך איתו.

כן, לא הורדתי חזיה. למה מה קרה?

-הראשונה צונזרה מחוסר חשקXP שלי- 

ותמונה קצת יותר טובה של המחוך (ושל הגוף שליXD):