בחיפושים

משפחה חברים אנשים עולם

אני רוצה להיות שמחה

אני לא רוצה להיות שמחה

אני רוצה להיות מועילה

אני לא רוצה לתת

אני רוצה להבין

לא מצליחה

אני רוצה לגרום כאב

פיזי

נפשי

אני צריכה עזרה

אני לא רוצה לקבל

לאהוב

לכאוב

לבכות

למות

ראיתי מופע האימיים של רוקי~

כן.

בכולופן, היום שלי נע בין- נחמד לי ל-לא נחמד לי.

הוא התחיל בבגרות בלשון.

ביקשתי אחרי המבחן מהמורה שלי לבדוק את המחברת של השאלות, כי כתבתי שם גם את כל התשובות.

היא בדקה הכל חוץ מחלק ה' {הבנת הנקרא וכל אלה}

ופשוט שוב עשיתי את זה!

שוב נפלתי בדברים מפגרים!

היא הייתה קשוחה איתי בכוונה בציון ואמרה שלדעתה אני אצא עם 80 גג.

ואני לא מוכנה לקבל 80!

80+ כן!

מתחת ל80?! אני מרגישה כאילו זה 60.

וזה עיקרון.

אחרי העסק הייתי אמורה ללכת לים עם עוד כמה 'חברים'.

טליה ואיש א' ואיש ב'.

בעיקרון היינו אמורים להיות טליה איש א' ואני.

איש ב', לא אוהב ים.

ואז הוא החליט כן לבוא.

אז כמובן, טליה אמרה שנלך אליה הביתה כי הוא בא.

שזה ממש הרגיז אותי, כי קבענו קודם על הים. ורציתי ים. אם היא הייתה מצליחה לשכנע אותו (איש ב') לבוא לים, סבבה.

אבל היא ישר אמרה שנלך אליה.

וזה היה ממש.... מבאס.

אישים א' וב' גם טרחו להביא את ק', מישהי שההיכרות שלי איתה מאוד מוגבלת.

עכשיו, להביא מישהי לבית של מישהו אחר בלי אפילו להודיע לבעל הבית, זה לא קצת- מי אתם חושבים שאתם?

נניח. איש ב' הביא את רוקי, אז זה בגבול החביב.

ואז החלטנו ללכת לים.

ק' הייתה צריכה ללכת לפעולה.

לפני זה איש ב' האידיוט עשה זאת פעם 2 (פעם 1- שנה שעברה) ואמר בקול רם וברור לטליה ליד ק', "אה..אז הדבר הזה שלך...ב25?"

כמובן שהשאלה הייתה מה יש ב25, וטליה נאצלה להגיד לק' שהיא עושה יומולדת ב25.

וזה מצב של חוסר נעימות אז.

טליה הייתה צריכה להזמין את ק' ליומולדת שלה.

וזו פעם שניה, רק בשביל להבין.

הלכנו לים.

ק' כן באה, היא ויתרה על הפעולה.

נכנסו לים, ק' ואיש ב' נשארו בחוץ.

יצאנו מהים. רצינו ללכת לחפש אוכל.

ק' ואיש ב' נשארו לשבת ולדבר.

והם בשלב הזה, ק' פחות, איש ב' יותר, נמאסו עליי.

חיפשנו חיפשנו חיפשנו, בסוף כל הדבר הזה יצא שהרגשתי התעלמות מוחלטת מצד הרוב.

גם בדרך חזרה שחצי ממנה הייתה ברגל, ושמה בפנים והכל,

וכולם בעיקרון ממש נמאסו עליי.

בעיקר אישים א' וב'.

זה גורם לי לא לרצות להיפגש איתם יותר בכלל.

אני יודעת שהפוסט ממש מבולגן ולא מובן, אבל..

למה אנשים לא יכולים להישאר כמו שהם?

פגשת מישהו נחמד והוא נחמד אליך.

למה הוא צריך לפעמים להשתנות ולא להיות נחמד, או להתנהג אחרת בחברה של אנשים אחרים.

או פשוט סתם..להיות..אדיש.

לא אכפתי.

נותן הרגשה חרא?

פעם היה לי כייף להיות עם האנשים האלה, מאוד כייף.

ותמיד שמחתי להיפגש איתם.

ועכשיו אני פשוט רוצה שהם יעפו מהחיים שלי, מהסביבה שלי ומההיסטוריה שלי.

וזה מאוד חבל, כי אהבתי אותם.

פוסט מבולבל ומתאבל.

איש א' ואיש ב', הייתם משהו מיוחד.

ואז נהייתם משהו מגעיל.

מי ייתן ואני לא אקשר יותר לאנשים כמוכם.