בחיפושים

שסויים לפנות בוקר של אתמול במטוסוש צ'אן (כן בסוף קניתי אותו XD)

הקריאה על אחריותכם~

אני שונאת את הספר הזה

כשהיא הרגה את דובי זה יה כ"כ עצוב ;; וכשהיא הרגה את פרד ;; אני יושבת שם מחכה לעלייה למטוס וקוראת ואני עוד שניה בוכה ;; ואז כשהיא הרגה את רמוס ממש התעצבנתי עליה- ז"א- אחרי שסיימתי כי- לא הייתה שום סיבה להרוג אותו@!$!#%@$^#%^$%& וגם לא את טונקס.

אבל הכי הרגיז אותי היה האפילוג הלא שימושי הזה. אח, כמה פאטתי היה לקרוא את השמות - ליל, ג'יימס, אלבוס (סוורוסW#$% מה חשבת לך פוטר?!) וציפיתי שלילד של רון יקראו פרד. מה שלא ציפיתי מהאפילוג הארור הזה לעסוק בילדים של פוטר וויזלי ושות'! ציפיתי לדעת מה קורה עם כ"כ הרבה דמויות אחרות! ו\או איזכורים במה הן עוסקות 19 שנים אחכ, ו..ו... נו דברים כאלה- כל דבר שהוא לא - דור ההמשך הולך להוגוורטס. כ"כ שנאתי את זה.

ונכון כשהארי הלך למשרד של דמבי לשים את הזיכרונות של סנייפ בשטות ולראות אותם? הוא הלך למשרד של דמבי נכון? או שסתם לא הבנתי, כי אם כן- למה הוא לא דיבר עם הדיוקן של דמבי אז, באותו רגע?

ומה היו השקרים האלה על המכונית שחוזרת?! של וויזלי! ;; והאגריד בכלל לא הופיע בסוף 0: (או ששכחתי אותו) ז"א- אחרי כל הקטע של "יאי וולדי מתתתטטט"

ובכלל, רציתי שהארי פוטר הזה ימות כבר.

הי איזה כמה קטעים בספר שממש הזכירו לי את הפאנפיק הראשון שלי, אבל אנלא זוכרת.

(PS- יש לי חשק לצייר נואשות את טדי (לא נזכיר ש"מ XD) *_~ למען האמת, היה לי רעיון לפאנארט אחר, אבל שחכתי אותו מזמן)