כך תשמידו את מדינת ישראל

לנשים יש מין קטע כזה. הן כל הזמן משתפות את החברות בחוסר שביעות הרצון שלהן מהמין הגברי. הוא לא מוכן לעשות לי נעים בגב, הוא לא מזיז את התחת השמן שלו מהספה, הוא לא מקדיש לי מספיק תשומת לב, הוא דרס לי את הכלב ורצח לי את ההורים. אפשר ממש לחשוב שאנחנו התגלמות הרוע. אנחנו לעומת זאת, מרחמים על החברים, שעוברים כנראה חיים לא קלים בעצמם, ושומרים הכל בפנים. ככה לאט לאט נבנה הקונצנזוס שבעוד אנחנו יוצאים מגדרנו כדי למצוא עוד ועוד דרכים לפשל, הבחורות נולדות עם פיצ'ר של הצטיינות ביחסים בין אישיים. אז אולי סדרי עולם אני לא אשנה, אבל כדי שלא יוכלו להגיד שלא ניסיתי, הרי לכן כמה נקודות למחשבה על מה מעצבן אותנו.

התארגנות. אין משהו פשוט יותר עבור גבר מאשר להתארגן ליציאה. זה לא משנה אם אני יורד לקופת חולים, יוצא למועדון או הולך לחתונה. פותחים את הארון, מוציאים את המכנס הראשון בערימה, חולצה שתקיים התאמה מינימלית למכנס (כן, זה אומר החולצה הראשונה בערימה) ומרססים דאודורנט. תוך 5 דקות אני מחוץ לבית. בחורות לעומת זאת, צריכות לקחת יום חופש מהעבודה אם הן חושבות על לצאת בערב. יש להן 20 ג'ינסים, 700 חולצות, וכל פעם מחדש הן בודקות את כל הקומבינציות האפשריות למקרה שהן יעלו על משהו חדש. סעמק, אלו הבגדים שיש לך כבר שנה, את יודעת איך הם נראים עם כל דבר, מה הרעיון? אחרי שלוש שעות של מדידות הן נזכרות שהחזייה, אי שם מתחת לשלושת הסוודרים שהיא לובשת, לא מתאימה לנעליים. ואז מילא היא תחליף נעליים או אפילו את החזייה, היא עושה שאפל לכל הבגדים מחדש. אחר כך הן טוענות שהן היו מוכנות כמעט בזמן, אבל זה כמובן נכון רק לפי שעון לונדון.

כאב הראש. ההנחה הרווחת בחברה הנשית היא שהמצאתו של כאב הראש היא ההמצאה החשובה בעולם מיד אחרי הגלגל. הן יכולות להקפיץ עשרה שוטים, לרקוד לילה שלם מתחת לרמקול המרכזי במועדון ולעדכן תוך כדי רשת רכילויות שלא תבייש את השב"כ, אבל דווקא חמש דקות לפני שנכנסים למיטה תוקף אותה כאב ראש מסתורי. אז כן, זה נראה בהתחלה כמו פיתרון קסם, אפילו יותר יעיל מלהחביא לנו את הויאגרה, אבל מה זה פותר תכלס? אנחנו נשארים לא מסופקים, הופכים להיות ממורמרים ואפילו מפתחים אנטי קל. אח"כ אתן מתפלאות שאנחנו מפנטזים על הידידות שלכן. יש הקרבות שצריך לעשות במערכת יחסים, ואם אני מקפיד לזכור לשים דאודורנט כל בוקר המעט שאת יכולה לעשות הוא לספק את צרכי המיניים, גם אם זה תוקף אותי 5 פעמים ביום.

סרטים. החלקים האלו במערכת יחסים שגורמים לנו סבל כל כך גדול שכשאנחנו נתקלים בבית קולנוע אנחנו עוברים לצד השני של הרחוב ליתר ביטחון. אתה לא אוהב אותי מספיק, לא אכפת לך ממני, אני שמנה ומכוערת ואתה משקר לי כשאתה אומר שאתה נמשך אלי בכלל. מי לא עבר את זה 700 פעמים יותר מדי? אז פעם אחת ולתמיד אני רוצה לענות על הדברים הללו. בין אם אני אוהב אותך מספיק או לא, אם את חושבת שמה שישפר את המצב זה עינוי באורך הגלות עם שאלות שלא היו מביישות תחקיר ביטחוני במודיעין - את בעיקר טועה. אכפת לי מספיק בשביל לשבת ולסבול את השטויות האלו, לא? מנת זרע זה משהו ששווה 500 שקל בבנק הזרע, ובאמת שלא הייתי מבזבז את זה עלייך אם לא היה לי אכפת ממך. אנג'לינה ג'ולי לא אמורה להיות המודל שלך לבחורה, אלא שלי. את לא מספיק מושלמת בשביל שחצי קילו מיותר יהרוס לך את המראה, וכן, אני בכל זאת מצליח להימשך אלייך, ראי למעלה את ההסבר עם בנק הזרע. עכשיו תשננו את זה, ותפסיקו לאמלל לנו את החיים.

אגב, כל הפוסט נכתב בהומור. מצידי תשכבו עם כאב ראש עד שקרום הבתולין יגדל לכן מחדש, תאכילו את כולם סרטים עד שלא ישארו לכם חברים ותבזבזו רבע מהחיים על להתלבש. אחרי הכל זאת מדינה חופשית, וכל אחד מוזמן לעשות מה שהוא רוצה. יום חמישי הקרוב אפשר להגיד שאני מתגייס, ככה שאני עלול לעדכן פחות מהרגיל. כמובן שרוב הסיכויים הם שאני אהיה סרבן עליה ואז אני לא אעדכן בכלל.