כך תשמידו את מדינת ישראל

סיפורנו מתחיל אי שם בינואר 06 בעירנו הקדושה היא ירושלים. אברך, כלומר זה שמקריב עצמו מדי יום בלימודי תורה תחת מזגן ותמורת שכר הוגן, בזמן שחבריו לשנתון מתהוללים להם במעצרים אי שם ברמאללה, נכנס לו לחניון בעיר. כסף הוא כמובן לא מביא, כי ממילא כל הטוב והעושר במדינה הוא פרי לימודי התורה שלו ושל חבריו, ולכן אם כבר בעל החניון חייב לו כסף ולא חלילה ההפך. אלא שהקופאית ביציאה לא מסכימה בעיוורונה עם האמיתות הברורות הללו, וכשהיא רואה שהוא מתכוון לעזוב בלי לשלם היא מתווכחת איתו ואף נעמדת מול רכבו. ברור שהיא אינה מבינה שכל הכסף הוא גם ככה רכושו של הקדוש ברוך הוא, הרי היא אתיופית ויהדותה מלכתחילה מוטלת בספק. 

אבל יש גבול לכל תעלול, ומשחקי הממון שלה עולים לו על זמן תורה יקר מפז, לכן בשם קידוש שמיים הוא לוחץ על הגז, למרות שכאמור מולו עומדת האישה. הוא כמובן פוגע בה (אות מאלוקים שהיא שגתה ! ), היא נופלת על מכסה המנוע ובמצב הזה הוא עוד נוסע 15 מטר תוך כדי שהיא בוכה ומתחננת שיעצור. כשהוא עוצר לבסוף היא נופלת מהמכונית, נחבטת בראשה ומאבדת את הכרתה, בזמן שהוא ממהר להסתלק שלא יעכבו אותו במשטרה ויפגעו, חס וחלילה, בזמן תורה נוסף. האישה מאושפזת בבי"ח, אבל על הזין שלו, יש ספק ביהדותה אז דמה הוא הפקר, אבל בזמן שבזבז יכל להספיק עוד פרק שלם של גמרא והדבר מטריד אותו עד מאוד. כאשר המשטרה עוצרת אותו הוא מכחיש כל קשר לאירוע (לא לשקר זה ציווי? בטח התנ"ך שלו הוא גרסא מיושנת, זה לא מופיע שם) ורק כאשר מאמתים אותו מול הקלטות הוא מודה באשמה. 

במדינה מערבית עוד היו בטעות מרשיעים אותו על סמך הוכחה חותכת והודאתו שלו (אנטישמים היינו קוראים אז לשופטים), אבל מזל שבישראל יש שופט נאור, שמתעלה מעל חוקי הגויים של המדינה, ואפילו זאת מדינת ישראל, ושופט לפי חוקי האמת של התורה. אומנם בבחינה ראשונית אפשר לחשוב שגם חוקי התורה תומכים במשפט צדק וישפטו כנגד השודד, אבל הנושא הסתבר כמורכב יותר. השופט ניתח לעומק את הלכות הרמב"ם, והגיע למסקנה שהאברך השלים את כל שלבי התשובה ובכך כיפר על פשעו. מה גם שמכתבי המלצה מגדולי הרבנים שהביא האברך עשו את שלהם, שכן מי שמע על כך שמנהיג ש"ס ימליץ על אדם לא ישר? העובדה שחצי מבכירי ש"ס בכלא היא רק עוד הוכחה לעיוותים בחוקי המדינה. ובכלל, בעצם כך שנתנו לאותה ספק יהודייה לשבת עימו באותו משפט כשווה בין שווים האדירו את מעמדה, ואין היא ראויה לשום פיצוי נוסף.

משום מה בכל זאת פסק השופט על האברך 180 שעות שירות, אך לפחות בשעות שלא יפריעו לו בעבודתו כמורה (רק שלא יגלו בצבא שהוא אברך עובד, כי זה עובר על עוד אחד מחוקי הגויים המטופשים הללו שנהוגים בישראל). כמו כן הוא ישלם לה אלף ש"ח בחודש למשך 10 חודשים, עונש מוגזם לכל הדעות למישהו שסה"כ דרס מישהי בכוונה תחילה. אבל הוא יתמודד עם העונש הלא מוצדק הזה. העיקר שהשופט אסר על חשיפת שמו כדי לא לפגוע בסיכוייו לקבל תפקיד ציבורי חשוב לקראתו התכונן כבר זמן מה. סוף טוב הכל טוב.

עכשיו אני ממש לא טוב בלהיות מורה לאזרחות, אבל אני חושב שראוי שכל אחד יקדיש חצי דקה מזמנו לשאלה האם הוא רוצה לחיות במדינה שבה שופטים דתיים מתעלמים מספר החוקים הישראלי, שופטים לפי חוקי ההלכה, וחובשי הכיפה באשר הם חובשי כיפה אוטומטית מעל החוק. אני אהיה בהפגנה נגד פסק הדין המזעזע הזה, ב13 ביולי בתשע בבוקר מול בית המשפט העליון. מה איתכם?