הזכות להפגין, ולהביע דעה בכללי, היא מהזכויות הטריוויאליות ביותר של הדמוקטיה. העם נמצא בשלטון, ואף אחד לא יכול למנוע ממנו להתבטא. זה כמובן טוב ויפה, אבל הזכות הזאת כוללת פיצ'ר מעניין. כל מפגין שהולך לצוד כוסיות בהפגנה המקומית הוא בן אדם שלא יצא לעבודה באותו יום, ועל כן הוא נפגע. הפגיעה הזאת במפגין יוצרת איזון בין הצורך שלנו למחות על משהו שלא מתנהל לפי רצוננו, לבין ההבנה שאנחנו לא יו הפנר, והעולם לא קיים רק בשביל לספק את צרכינו. כל אחד צריך לעשות את השיקול של האם העניין הספציפי מפריע לו מספיק בשביל לשאת בתוצאה של ההפגנה. אס א ריזלט מצד אחד כשמשהו ממש לא לרוחנו אפשר לקום ולעשות מעשה, ומצד שני אנשים לא יוצאים לרחובות באלפיהם רק כדי למחות על זה ש<שקר כלשהו> זכה בכוכב נולד.
אלא שכל זה תקף רק לגבי חברה דמוקרטית תקינה, מהסוג שהצרפתים לפני 200 שנה חלמו עליה. אבל בישראל כמו בישראל כל התיאוריה הזאת שווה לזין. אנחנו הקמנו, עיגנו בחוק, ועודדנו את צמיחתה של חברה שעקרונותיה כל כך סותרים את השכל הישר, שעצם קיומה נשמע כמו בדיחה. חברה שחבריה לא לוקחים חלק בשום מאמץ לאומי בעוד חבריהם לשנתון נותנים את מיטב שנותיהם למדינה. קהילה שחבריה מקבלים כסף כדי ללכת ללמוד בזמן שחבריהם משלמים כספים עבור אותו תענוג ממש. קהילה שחבריה מקבלים משכורת שמבוססת לא על תרומתם לכלכלה או לחברה, אלא לכמות הטפילים לעתיד הנוספים שהם מביאים לעולם. כן, כן, הכירו את החברה החרדית.
בחברה הזאת, בגלל ההגיון המעוות לפיה היא בנויה, שום דבר מהנאמר בפסקה הראשונה לא תקף. מקור פרנסתו העיקרי של החרדי הוא לא עבודה של ממש, אלא כספים שהוא מקבל ללא התניה מהמדינה דרך מוסדות לימוד תורה, וכספים שהוא מקבל מהמדינה ללא התניה כדי לטפח מפעל תינוקות. כמו שבטח שמתם לב "ללא התניה" הן מילות המפתח. אין לחרדי שום מוטיבציה לדבוק בעיסוקו היום יומי ולתת לדברים שאינם לרוחו, גם אם הם הפעוטים ביותר, לעבור על סדר היום. מתקבל המצב האבסורדי שקהילה שלמה יכולה להרשות לעצמה לזנוח את הלו"ז שלה, ולצאת להפגנת תמיכה באדם בודד, שנתפס בשעת פשע וכעת משלם על כך את המחיר, וכל צידקתו מסתכמת בהשתייכותו לאותה חברה. אגב החרדים מקבלים פטור משירות צבאי בטענה שלימודי התורה חשובים כל כך שאין להפסיקם אפילו בשביל ההגנה על מולדתם, אך משום מה אין שום בעיה להעיף קיבינימאט את ספר התנ"ך כדי לתמוך בפושעת מהדירה ממול.
כרגע ישנם במדינה אנשים סוג א' ואנשים סוג ב', ואני לא מדבר בכלל על הערבים. יש אנשים שעובדים קשה מסביב לשעות בשביל להרוויח את הלחם שלהם בכבוד, ויש אנשים שמגרבצים כל היום מול ספר תורה פתוח ומקבלים על כך משכורת לכל דבר - באדיבות הראשונים. מצב זה בלתי נסבל, אבל ההתפתחויות האחרונות מדאיגות עוד יותר. עצם יכולתם של אותם חרדים לקיים הפגנות ללא ההשלכות הרגילות, נותנת להם כוח פוליטי לא מבוטל - כוח שהם מנסים עתה לנצל כדי לקדם את חברי הקהילה אל מעל החוק. לא מזמן שמענו על האברך הדורס, שראשי הקהילה התגייסו להגנתו למרות שאשמתו הוכחה, ורק בגלל שיוכו הדתי. כעת יש נסיון של החברה להפעיל לחץ, שבינתיים התברר כאפקטיבי, על מנת לשחרר ממעצר אישה חרדית שתועדה בזמן ביצוע הפשע.
אם נגיע ליום שבו בנוסף להיותם חיים על חשבוננו, יתהלכו החרדים בארץ כאשר הם מעל החוק - נגלה שמדינת ההלכה כבר כאן. מתברר כאן קו מאוד ברור שמבדיל מי חי פה כאוות נפשו, ומי קיים רק כדי לכלכל את השני. המציאות הזאת בלתי נסבלת. החברה החרדית כושלת פעם אחר פעם בהבנת המהות של חברה דמוקרטית מודרנית ושל שלטון החוק, ויש דחיפות עילאית שמישהו יסביר להם את העניין כהלכה. לתשומת ליבכם, ח"כים יקרים.