כך תשמידו את מדינת ישראל

היום, מסתבר, חוגג גלעד שליט יום הולדת, ומעטים הדברים שמעצבנים אותי יותר מאנשים שיותר חשוב להם לציין את יום הולדתו מאשר להחזיר אותו הבייתה. במשך יותר משנתיים, בצורה שיטתית, מטופשת, וחסרת אחריות, כל אלו שמתגאים במאבקם לשחרורו של גלעד שליט החתימו אותו על כרטיס חבר בכלא החמאס, והעובדה שהוא חוגג היום יום הולדת היא לא תירוץ בשבילם להפסיק. מה לעשות שזה נחשב 'אין' להפגין למענו מול ביתו של ראש הממשלה, לחלק סטיקרים שקוראים לשחרורו ולהשמיץ את הממשלה בטלויזיה. הגברים חושבים שאתה גבר כי לא איבדת את אחוות הלוחמים, גם אם השירות שלך היה בכלל בקריה, והבחורות חושבות שאתה רגיש אכפתי וה' יודע מה עוד. ככה יצא שאתה משכיב איזה סטודנטית כל פעם שמפגינים לשחרורו של גלעד שליט. כל כך נחמד להפגין למענו שאתה מקווה שהוא ירקב בכלא לנצח.

זה ההסבר היחידי שאני יכול לחשוב עליו ללמה כל אותם יפי נפש ממשיכים את המאבק המטופש שלהם להשארת החייל החטוף בשבי. כי לכולם ברור שהממשלה לא תשחרר את אלפי (!!) האסירים שחמאס דורשים לשחרר. היא לא תשחרר אותם ולא יעזרו כל ההפגנות שבעולם, כי למדינת ישראל יש חובה מאוד ראשונית לספק לאזרחיה ביטחון, ואם היא נכנסת לארכיון האסירים ומשחררת כל בן אדם שני אז היא נכשלת בסעיף הזה בגדול. אני לא ארגיש מוגן במדינה שמחזיקה בתי כלא בתור בניינים דקורטיביים ואני לא אצביע לראשות הממשלה לבן אדם שלקח את כל האנשים שקוראים לרצח המוני של יהודים ושם אותם על פתח ביתי.

העניין הזה מוביל לסיטואציה בעייתית. מצד אחד יש לנו רשימה באורך הספר השחור של אנריקה איגלסייס של טרוריסטים שהחמאס דורש שנשחרר, מצד שני אנחנו לא יכולים לשחרר אותם כי זה יהיה כבר מעבר ללירות לעצמנו ברגל. זה יהיה לירות לעצמנו בביצים. לסיטואציה הזאת יש שני פתרונות. הראשון הוא להגיד על הזין שלנו גלעד שליט. לא מזכירים אותי יותר, בונים לו מצבה יפה, משלמים להורים שלו פיצויים וממשיכים בסדר היום. החמאס ימשיך להזכיר לנו שיש להם חייל משלנו, נקבל קצת יותר קלטות, אבל לאט לאט הם יבינו שזה לא מתקדם לשום מקום. יש להם מצטרך מאוד נדיר, אבל אם אף אחד לא רוצה לקנות הם יאלצו למכור בזול. בלי שנשים לב תהיה עסקת שבויים שבה תמורת גלעד שליט אנחנו משחררים איזה 5 פקידים וגמל. לפני שנתיים אם מישהו היה מציע דבר כזה היו סוקלים אותו באבנים, כי זה אומר שבמודע משאירים את גלעד שליט כמה שנים בשבי. היום מצד שני, כשרואים שהדרך השנייה לא בדיוק מוצלחת יותר, אפשר להודות באמת המרה: זאת הייתה הדרך היותר טובה.

הדרך שאנחנו בחרנו בה לעומת זאת, היא ההפך המוחלט. בחרנו להזכיר לכולם שיש לנו חייל שבוי מאחורי קווי האוייב. היו יותר הפגנות תמיכה בעד שליט מפרקים בטלנובלה ארגנטינאית ממוצעת. יש אפילו איזה מהדורת חדשות טיפשית במיוחד שהזכירה לנו בסוף כל שידור כמה ימים בדיוק הוא נעדר כבר. ממש גאוני! אולי באמת אי שם במשרדי הממשלה שכחו שיש להם חייל ישראלי אבוד בעזה. מזל שהיו כל אותם מתרוממים שהזכירו להם את העובדה הזאת על בסיס יום יומי, למקרה שכל השרים שקשורים בעניין סובלים מאמנזיה קולקטיבית. אז לכל אותם יפי נפש אני אומר מזל טוב. הצלחתם לשמור על גלעד שליט בתודעה של כולנו, הצלחתם לא להוריד אותו מסדר היום, הצלחתם לעורר את העניין הציבורי ויותר חשוב מהכל הצלחתם לוודא שחמאס לא יוריד בטיפה את המחיר שהוא דורש עבורו. דאגתם שהמחיר על גלעד שליט יהיה לעד גבוה מזה שאנחנו יכולים לשלם, ובמו ידיכם וידאתם שהוא לא ישתחרר מהכלא לעולם. הרגתם אותו.

אז תחגגו לו יום הולדת, ותשמיצו את הממשלה, ותגידו שאתם לעולם לא תשכחו אותו. ולמה שתשכחו אותו באמת, הוא הוסיף כל כך הרבה לחיים המשעממים שלכם. בזכותו גם בסוף היום הזה אתם תשגלו איזה סטודנטית. אז שיהיה לו מזל טוב.