כך תשמידו את מדינת ישראל

עכשיו זה כבר ודאי. אולמרט עוזב, והגיע הזמן לעשות דין וחשבון על השנתיים וחצי שבהן הוא החזיק במושכות המדינה. הרבה דברים אפשר לעשות בשנתיים וחצי, במיוחד כשלא מדובר בבן אדם שמטייל עם הכלב, דופק שעון בעבודה והולך למכולת. כל כך הרבה דברים, שמסיבות ברורות חלקם יושמטו. אז מראש אני אומר שאני לא מתיימר לכתוב ביוגרפיה, ולא מבטיח לעשות עם אולמרט צדק. זאת רק סקירה קצרה של איך ראש הממשלה שלנו איכזב אותי.

התחלה. אולמרט מעולם לא היה אס. הוא היה בפוליטיקה משנות השבעים, אבל ב2003 הוא עוד היה ממוקם במקום השלושים ומשהו ברשימת הליכוד. אולמרט היה מהשמאלנים שבליכוד ותומך בגלוי של ארץ ישראל הקטועה. לכן כשמרכז הליכוד לא עמד לצד שרון כשזה רצה להעביר את ההתנתקות, אולמרט היה מתומכיה הנלהבים של הפרישה מהבית והקמתה של קדימה. בקדימה אולמרט כבר ניצב איתן במקום השני, ואחז בתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה. העלייה שלו לצמרת לא הייתה בזכות כישורים, אלא בזכות נאמנות.

כשבתחילת 2006 שרון הפך להיות עציץ דקורטיבי, אולמרט נכנס לנעליים של ראש הממשלה כממלא מקום, והכיף התחיל. אולמרט הבהיר לכולם שהוא הולך להוביל את תוכנית ההתכנסות, שבקצרה אומרת שכל אחד מתכנס בחדר השינה, כי רוב הסיכויים שהפרוזדור והסלון שלו יהיו כבר בשטח הרשות הפלסטינית. עם המצע הזה הלך אולמרט לבחירות, ועל זה שהוא ניצח אני כועס על כולנו. מותר לעם להיות שמאלני, טיפש ומטומטם. זאת זכות בסיסית מאוד בין כל שאר החופשים שהכריזו עליהם במהפכה הצרפתית. אבל העם לא בחר בו כי העם רצה מדינה בגודל של ארגז חול ממוצע, אלא בגלל כל מיני סטיקרים עם התחת הגדול של שרון והכבש שלו וכיתוב חגיגי של "בדרכו". מה אתם טיפשים? שרון עושה כרגע פוטוסינטזה, והוא ימשיך לעשות אותה עוד הרבה מאוד זמן ולא היה צריך דוקטורט ברפואה בשביל להבין את זה. אתם לא בוחרים את המצביא הדגול עם תוכנית הקסם לאזור הבעייתי בעולם, אלא פקיד אפור ולא יוצלח.

באפריל אותה שנה, בצורה מאוד מפתיעה, שרון החליט שהוא מעדיף להמשיך עם הפוטוסינתזה, ואנחנו נשארו תקועים עם אולמרט. אולמרט הצליח להקים ממשלה צרה עם 67 חברי כנסת, ופה אולי מסתתרת ההצלחה היחידה של אולמרט. הוא היה צריך את מפלגת העבודה, ובראשה עמד לו האדם שהפחיד אותי יותר מכל אחד אחר בפוליטיקה הישראלית. עמיר פרץ. לי יש השכלה יותר טובה מזאת של עמיר פרץ, ובכל זאת הוא משוכנע שהוא מצא את פיתרון הפלא לכלכלה ולחברה הישראלית כאחד. מה שעמיר פרץ תכנן לעשות לכלכלת המדינה יכל להיות האסון הלאומי הגדול בתולדותינו, ועל זה שאולמרט הצליח לשמור את אותו אידיוט מחוץ למשרד האוצר אני אהיה אסיר תודה לעד. אבל פרץ הביא איתו הרבה מנדטים, והוא היה צריך לקבל את אחד משלושת המשרדים הגדולים. רע לי רק מהמחשבה על הנזק התדמיתי שיכל להיעשות לנו אם הוא היה מגיע למשרד החוץ, ואני חושב שלדחוף אותו למשרד הביטחון היה הפיתרון האופטימלי. חוץ מלנדות אותו מהפוליטיקה לעד על טימטום שגובל בסכנה לציבור. במשרד הביטחון קשה לעשות נזק כי גם ככה יש את הרמטכ"ל שיחזיק את כל העסק אם צריך, ובכלל רווחה באותה תקופה המחשבה שצריך אזרח במשרד ההוא. אז הייתי מרוצה מאולמרט.

ואז התחילו הפאשלות. חטפו את גלעד שליט. אני לא יודע מה מנע מאיתנו להיכנס לרצועה ולהישאר שם עד שהוא ימצא, אבל יצאנו בלי תוצאות, ואני מקבל את האפשרות שיכולים להיות תירוצים נסתרים מעיני הציבור לא להרעיב למוות מיליון איש. אבל כשחטפו את שני החיילים שלנו בגבול עם לבנון, התמונה הייתה אחרת. אולמרט יצא למלחמה, והגדיר יעדים מאוד ברורים. שחרור החיילים, הפסקת אש, הוצאת חיזבאללה מדרום לבנון והפסקת איום הטילים על ישראל. וואלה, אני במקומו הייתי יוצא לאותה מלחמה עם אותם יעדים בדיוק. אולי הייתי מוסיף איזה סעיף על נסראללה ואננסים בתחת. אבל הכישלון של אולמרט היה בכך שהוא הצליח לקחת את הצבא החזק במזרח התיכון ולרסק אותו על רוכבי גמלים שלמדו לירות ביו טיוב. הממשלה לא הייתה התקפית מספיק, אולמרט ריסן את הצבא ולא נתן לו להתקדם ביעילות. עשינו שוב ושוב אותן גיחות וכבשנו את אותם כפרים, בזמן שיכולנו לכבוש את רוב רובה של לבנון. ועל הססנות גם שילמנו בחיים. יותר מדי חיילים, יותר מדי אזרחים ואפס יעדים שהושגו. כשאתה לא יודע לנהוג שוללים ממך את הרישיון, כשאתה לא מסוגל להחזיק מושכות של מדינה תוותר על הזכות.

אבל הוא לא וויתר. כשכולם מסביבו לקחו אחריות והתפטרו הוא נופף באצבע המשולשת לעיני כולם והמשיך בסדר היום. אי היכולת לקחת אחריות על המעשים שהוא עשה מכריעה את הכף. אולמרט התנגד לועדות חקירה ממלכתיות שיבדקו את התנהלותו וזה נקודות רעות. לאנשים טובים אין מה לפחד מועדות חקירה. כשהלחץ הציבורי גדל הוא ניסה להרכיב ועדת חקירה עם אנשים, איך לומר, לא אובייקטיבים, והיועץ המשפטי לממשלה נאלץ לפסול שניים מהם. ב2007 התפרסם הדוח החלקי של ועדת וינוגרד שקבע שאולמרט נוטף אשמה כמו מתבגר מחוצ'קן ליד החלון מקלחת של השכנה. עד אז אולמרט כבר רכש מיומנות די גבוהה עם האצבע האמצעית, וכולנו יודעים מה הוא עשה בעקבות המסקנות. כשהתפרסם הדוח הסופי שקבע שכולם אשמים חושרמוטה, עמדו מאחורי אולמרט רוב שרי קדימה, והיו שאף דרשו להתנצל בפניו על רצח האופי שנעשה לראש הממשלה. בחיי שרציתי להרים טלפון לאבן שושן ולדרוש ממנו שישנה את הערך של חוצפה במילון.

ואז הוא עשה יושבים חושבים. הוא הבין שימיו במשרד ראש הממשלה ספורים, והוא החליט שהוא רוצה שיזכרו אותו בתור ראש ממשלה טוב שהגיע להישגים משמעותיים. אז כדי שיהיה לו לפחות הישג אחד מוחשי להניח על השולחן, אולמרט ריכז מאמצים ועשה שוב את מה שהוא כל כך טוב בו: דפק לנו את המדינה. הוא העביר את השיחות שלום עם כל העולם ואחותו להילוך חמישי, וכידוע כשמדלגים על שלושת ההילוכים שבאמצע זה לא עושה טוב למנוע. הוא הציע כל כך הרבה לכולם, העיקר לקבל התחייבות ראשונית שהוא יוכל להציג בתור הישג, שממשלה עתידית שתתעסק בעניין עלולה לגלות שהדילמה היא מזמן לא חלוקת ירושלים, אלא חלוקת תל אביב. את הגולן לסורים, יהודה ושומרון לפלסטינים, מזל שכבר יש לנו הסכם שלום עם מצרים אחרת הוא היה מחזיר גם את הנגב והיינו נשארים עם הרצליה, אשדוד ושכונת פלורנטין.

יש עוד טענות אליו. הוא ניסה עם פרידמן להרוס את מערכת המשפט בישראל, הוא היה מעורב בכל כך הרבה פרשיות שחיתות שהפסקתי לנסות לעקוב, והוא הפקיר הרבה אנשים, החל מניצולי שואה וכלה בתלמידי ישראל. אבל אין פה על מה להרחיב, העובדות מדברות בשם עצמן. היו לנו ראשי ממשלה גרועים מעולם, ואולי זה לא הוגן להשוות כשהפצעים עדיין לא הגלידו, אבל אני מתקשה לחשוב על ראש ממשלה גרוע כאולמרט בתולדותינו. אז בכנות תודה רבה שהרחקת את עמיר פרץ ממשרד האוצר, ובכנות, שלעולם עוד לא נדע ראשי ממשלה כמוך.