כך תשמידו את מדינת ישראל

העימות הקטן והמתמשך שלנו עם האנשים שקוראים לעצמם פלסטינים לא יוצא דופן מבחינת חוסר החפיפה בין האידאולוגיה למציאות. האידאולוגיה של כל אדם טוב צריכה לזעוק למזעור הפגיעה בחיי אדם ובכלל משני צידי המתרס. המציאות, שלא כולם מכירים בה לצערי, היא של קבוצה גדולה מאוד של אנשים ששמים לעצמם למטרה להרע לנו בכל מחיר, ויש לעצור בעדם בכל אמצעי שניתן לגייס. כל אדם מוצא את נקודת הפשרה שלו, אבל בגדול הרעיון הוא לעצור בעד אלו שמבקשים את רעתנו, תוך מיזעור הפגיעה באלו שאינם שותפים לשנאה כלפינו.

כמובן שהדבר יוצר אזור אפור בגודל של שטרונגול אפריקאי ממוצע, מה שמסבך את החיים לא מעט. לעומק האזור האפור הזה צריכים להיכנס כוחותינו מדי לילה. מעטות הדילמות שנופלות מזאת של חייל בשטחים שעומד מול פלסטני. מצד אחד זה לא מוסרי להרע לאדם חסר ישע, ומהצד השני ברור שאם תשחרר את אותו אדם מחר הוא יהיה זה שיחזור לזרוק עליך אבנים. מצד אחד לא מוסרי להשתמש באלימות מול אדם כפות, ומהצד השני ישנו הצורך להוציא ממנו מידע על חבריו שמגדלים בחצר האחורית שיח של חגורות נפץ. מידע שאותו פלסטיני לא בדיוק משתוקק לשתף אותך בו.

אבל הדילמות הללו לא מעניינות כנראה את אלוף פיקוד מרכז, גדי שמני. הוא חי לו במגדל השן שלו אי שם במשרדו הממוזג, ומרשה לעצמו להתמסר לחלוטין לאידאולוגיה הצדקנית והמתחסדת שלו. האינטרקציה שלו היא עם פקידות מכינות קפה, שם קל ליישם אידאולוגיה של אפס אלימות, ואם הוא יכול איך זה שהלוחמים בשטח מסתבכים? לכן כנראה הוא בחר לצאת נגד מפקד חטיבת כפיר, אל"מ איתי וירוב, בעקבות עדותו בבית משפט בה הוא גיבה את הלוחמים ואמר כי ניתן להשתמש - במקרים מסוימים במהלך פעילות בשטחים - באלימות מוגבלת כלפי פלסטינים.

העדות ניתנה במהלך משפט של קצין בחטיבה, שנאשם בכך שיחד עם חייל נוסף הם נגחו, בעטו, היכו, חנקו וטילטלו פלסטינים במהלך פעילות מבצעית. לגיטימיות המעשים עצמם, כפי שצריך להיות תמיד, מוטלת בספק, אבל לשם כך ממש הרי מתנהל המשפט. אם אותם חיילים חרגו מגבולות הפשרה הלגיטימית בין שמירה על ביטחוננו ומזעור הפגיעה בפלסטינים חסרי ישע, הרי שלשם בדיקת האירוע וענישתם אם יש בכך צורך מתנהל אותו משפט. המערכת אוכפת את האיזון בין האידאולוגיה למציאות.

אבל את האלוף שלנו זה לא מעניין. לדעתו, מסתבר, אין כל הצדקה לפגוע בפלסטינים בשום מצב, אלא אם כן הם מכוונים אליך כבר רובה, וגם אז, רק אחרי שירית שתי מחסניות באויר. המציאות, שבה הפלסטינים הם לא בדיוק ידידיהם הטובים ביותר של הלוחמים בשטח, לא מעניינת אותו. לדעתו כנראה הלוחמים צריכים להוציא מהפלסטינים מידע על רשתות טרור על כוס בירה בפאב השכונתי. הוא הרי זה שמגדיר את המשימה, לא זה שצריך לבצע אותה. שהלוחמים ישברו את הראש איך לגלות איפה מרכיבים את הפצצה הבאה בלי להשתמש בכוח. אולי הם צריכים לחלק לפלסטינים שמשתפים פעולה סוכריות. תמכור את אח שלך, קבל שקית במבה, אין כפל מבצעים והנחות.

מעניין אותי רק איך הוא יגיב כשהמציאות תתנפץ לו בפנים. כשיתברר שהלוחמים מפחדים להשתמש בכל סוג של כוח פיזי כי האיסור הגיע מהסמכות הכי גבוהה, ומהצד השני מסתבר שהפלסטינים לא בדיוק מדברים אם לא תופשים אותם בביצים. כשיתברר שאין מעצרים כי הפלסטינים לא נותנים ללוחמים להיכנס למשרדו של מהנדס הפצצות המקומי ולהזיז אותם בכוח אסור הרי. כשיתברר שאנחנו לא יודעים שום דבר על הפעילות הטרוריסטית בשטחים כי הפלסטינים לא ששים למכור את קרוביהם ותמריץ הסוכריות על מקל לא בדיוק עובד. יום אחד שמני פשוט יתעורר לגלות שבמשמרת שלו צמחה רשת טרור מסועפת מתחת לאף של חטיבת כפיר, והכל בגלל הצדקנות העיוורת של אדם שלא יכול להבין שאידאולוגיה היא דבר חשוב, אבל רק בגבולות שהמציאות מאפשרת.

ישנה כבר עצומה של מאה קצינים במילואים שניסו להסביר לאלוף שמני במילים יפות כמה שהוא אידיוט. אני אומנם לא חשוב מספיק כדי להיות חתום עליה, אבל בשם האלוהים, תפתח את העיניים ותקשיב לאנשים שמודעים לתחום האפור קצת יותר ממך.