"עזבי את זה, כנראה שנפרדו ממנה"- אמרה רון בקול עצוב מזוייף.
"היי, רון!"- נשמעה צעקה מאחורי השלישייה.
"קוראים לך, את לא שומעת?"- שאלה לימור.
"זה דור, אל תתייחסו פשוט, תמשיכו ללכת"- אמרה בפשטות.
הבנות נכנסו לכיתה וכל אחת התיישבה במקומה.
'עינייני בנות. כמה שזה לא מעניין'- חשבה אלינור.
היא לא אהבה לדבר על כל העיניין הגדול הזה שנקרא "אהבה".
בשבילה זה היה כמו נושא סגור.
תמיד כשלימור ורון דיברו אחת עם השניה על בנים, בנות ואהבה, היא תמיד נשארה בצד ולא השתתפה בשיחתן.
דור נכנס לכיתה, וכמו טיל רץ אל עבר השולחן של רון ולימור, לפני שהשיעור יתחיל.
הוא היה חייב להגיד לה משהו חשוב. מאוד חשוב.
משהו שניסה להגיד כבר אתמול, אך בצורה לא מובנת היא כל הזמן התחמקה ממנו.
עכשיו אין לה ברירה, אלה לשמוע את כל מה שיש לו להגיד לה.
"רון!"- צעק, והיא הסתכלה עליו, איך שהוא מתקרב לכיוונה.
'שיט, עכשיו הוא הולך להזמין אותי לדייט'- חשבה.
"רון! כל היום אני מחפש אותך! שמעי, אני יודע שאנחנו בכלל לא מכירים אבל.."- התחיל לומר.
'אבל את רוצה לבוא איתי לדייט? אוח, זה היה כזה צפוי.'- חשבה.
"אבל אני צריך את העזרה שלך במשהו"- אמר לבסוף.
רון הייתה מופתעת. היא הייתה בטוחה ב100% שהוא הולך להזמין אותה לסרט.
מרוב השוק היא שכחה איך מדברים, לכן הוא שאל- "זה בסדר? תוכלי לבוא אליי היום אחרי הבית- ספר?"
"אממ... כן, כן ברור דור"- היא חייכה חיוך מאולץ, והוא עזב את השולחן שלה וחזר לשבת במקום עם חיוך ענקי על הפנים.
"היה מפתיע, רוני. לא כל מה שאת חושבת באמת נכון"- אמרה לימור.
"תעשי טובה לאנושות, סתמי"- אמרה עצבנית. אך עצבנית רק על זה שלימור בעצם, צודקת.
-
אחרי הבית- הספר רון רצה לאלינור להביא לה את מפתח של ביתה.
"אלינור!"- קראה לה והיא הסתובבה, ובאה אליה.
"רון, טוב שאני רואה אותך, בואי הביתה כבר!"- אמרה.
רון השפילה את ראשה, אך אחרי כמה שניות חזרה למצב הרגיל ואמרה- "דור ביקש ממני לעזור לו במשהו היום אחרי הבית- ספר. תחזרי הביתה, אני אבוא עוד שעתיים"- היא הושיטה לה את המפתח ורצה לדור שעמד ליד השער וחיכה לה בחיוך.
'איך היא לא קולטת שהוא מנסה להתחיל איתה?'- שאלה את עצמה בחצי חיוך והחלה ללכת לביתה של רון.
-
"וואו, איזה בית מדהים יש לך!"- אמרה, ולא יכלה להסתיר את ההלם. דור היה אחד האנשים העשירים ביותר בבית- הספר.
הוא צחק. כמה פעמים יצא לו לשמוע את המשפט הזה.
"זה שטויות רון, העיקר זה מה שבפנים"- חייך אליה, והיא חייכה חזרה, מתחילה לחבב את דור יותר ויותר מרגע לרגע.
הם נכנסו לחדרו הגדול, שכלל גם- יציאה למרפסת ענקית, ארון בגדים- שהוא בעצם גם חדר מפני עצמו, וכניסה לחדר אמבטיה גדול.
רון התיישבה על הכיסא, ודור על המיטה. הייתה דקה של שתיקה מביכה, שהם רק הביטו אחד על השניה.
"טוב, דור. במה רצית שאני אעזור לך?"- שאלה.
"תראי, אני די דלוק על לימור"
הפה שלה נפתח לרגע, אך היא מיהרה לסגור אותו ולהתחיל לצחוק.
"מה כזה מצחיק?"- שאל, מבולבל.
"אתה? אתה- מלך הבנות, והבנים? מאוהב בלימור הקטנה והשמנה? תשמע, זה קצת לא מסתדר לי בראש"- אמרה תוך כדי הצחוק המתגלגל שלא יכלה להפסיק.
"האהבה עיוורת, רון"- אמר, בטון נעלב.
"טוב, תרגיע. מה אתה רוצה שאני אעשה"- מרוב הסקרנות היא התיישבה לידו על המיטה.
"אני רק רוצה שתדברי איתה. אבל היא בטח חושבת שאני שחצן ומגעיל. ככה כולם חושבים"- אמר ספק לרון ספק לעצמו.
"זה לא נכון?"- נדהמה.
"לא!"- מרוב עצבים הוא קם מהמיטה והתחיל ללכת בסיבובים ברחבי החדר. רון הביטה בו, קצת המומה.
"אני לא כמו שכולכם חושבים!"
"אני לא חושב רק על להשכיב בנות, או על הכסף של אבא שלי! אני חושב תמיד לעומק, ומקשיב ללב. אני אף פעם לא אהיה חבר של בת, שאני לא מרגיש כלפיה משהו"- המשיך בדבריו. כשנרגע קלות התיישב חזרה על המיטה ליד רון והסתכל אל תוך עינייה.
"אני בוחר בבנות מיוחדות. את כזאת רון. את מיוחדת. אם לא היית מיוחדת, לא הייתי רודף אחרייך, ומנסה לגרום לקבל את תשומת ליבך. אם לא הייתי מיוחדת, לא הייתי מזמין אותך הנה היום"
כמה שניות לאחר מכן, הם כבר היו בנשיקה סוערת, מלאת תשוקה ואהבה.
אך האם זו אהבת אמת?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
עוד אחת אנונימית שכותבת סיפור [:
