היום היה נוראי.

הייתי בלשכת גיוס. קיבלתי פרופיל. 64.

שיחקתי הצגה כמעט מושלמת, אמרתי שמאז הטיפול הכל השתפר, ואני מרגישה שהבראתי לגמרי, אני לא מקיאה (זה לא הצגה, אני באמת לא מקיאה..), אין מחשבות אובדניות (רק לפעמים, לעיתים רחוקות), לא ניסיתי אף פעם להתאבד (זה גם נכון), ועוד כל מיני דברים שקצת פחות נכונים.

ואז הוא שאל אותי אם אני עדיין ושבת שאני שמנה. אמרתי לו שלפעמים אני חושבת על זה. למה??????? למה אמרתי את זה?!

אז סיפרתי לאמא על הפרופיל, היא חפרה לי שזאת החלטה שלי, ואף אחד לא יכול לכפות עלי שום דבר. אם אני רוצה להחלים אני צריכה להתאמץ ובלה בלה בלה.

היא גם אמרה שאם אני רוצה להתקבל לתפקיד בכיר בצבא אני צריכה להפסיק עם זה, מה שמאד הרגיז אותי, כי משפט כזה אומרים לילד קטן, זה בערך כמו: "אם תתנהג יפה אני יתן לך סוכריה על מקל". והיא כל הזמן חוזרת על זה!

ואז נשקלתי אצלה בעבודה (כי רק שם יש משקל...) כשהיא הלכה לשירותים. שקלתי 58 ק"ג.

עם הבגדים והנעליים זה ק"ג פחות. 57 ק"ג זה המון. זה הכי גבוה שהייתי בו כבר חצי שנה. אני רוצה 50 ק"ג. 50 ואני אפסיק עם זה. 50 וסיימתי. לנצח.

50 ואני מושלמת, ואני אוכלת מסודרת, ארוחות מלאות ובריאות, מפסיקה עם כל הבולשיט, וחוזרת לשגרה (אם אני זוכרת מזה בכלל).

מחר יש מבחן באזרחות. עוד 60 לאוסף. בסופ"ש יש לבת דודה שלי יומולדת, אני לא הולכת (צריך ללמוד למבחן במתמטיקה שבוע הבא), כך שגם התחמקתי מהרבה עוגות וגם מאבא ואמא שנוסעים. שניים במכה אחת. השקילה הבאה ביום רביעי הבא, אני מקווה להיות 55.5. ק"ג ב-6 ימים זה סביר לא?

בטח זה יהיה קצת יותר כי היום היה לי בולמוס מטורף של כמה אלפי קלוריות. אז ההגבלה היא 500 קלוריות ליום. פעמיים בשבוע שחייה של שעה, כל יום 200 כפיפות בטן, 500 קפיצות על הטרמפולינה. ומספיק עם החוקים לביינתיים. נראה איך הולך.