אתמול הוא שלח לי את הודעת המחץ.
הלב נשרף,נקרע,נשבר......
ואז נרגעתי.
כי מבחינתי זה באמת נגמר.
בהץחלה לא רציתי לענות לו,לא רציתי להכנס איתו בכלל לדו-שיח.
אבל אז אמרתי לעצמי שזה לא מכבד-בסופו של דבר שנה וחצי ביחד והוא האהבה הראשונה שלי.
עניתי לו ואז ישר הצטערתי.
אמרתי לו המון דברים,בניהם שאני המשכתי הלאה ושאני בפרק חדש בחיים.
(רמז לכך שיש לי מישהו כבר).
כנראה שהוא הבין זאת ואז צחק עלי.
לא עניתי.
אחרי זה הוא שלח לי כמה הודעות ממש קשות.
שקשה לו,שהוא מתגעגע,שהוא רוצה לוותר,שהוא מרגיש מושפל,שהוא שבור.
ואני רואה את זה ואני נשבר,נחנקת מהדמעות.
מצד אחד-אהבת חיי(לשעבר).
מצד שני-החיים החדשים שכ"כ רציתי ויכלתי לעצמי.
אני לא אשקר,אם לא הייתי מכירה את אותו בחור סביר להניח שכבר היינו חוזרים.
אבל באמת יש בו משהו שגרם לי להמשיך הלאה,וקשה לי להאמין שזה קרה כ"כ מהר.
אולי זה באמת צריך לקרות.
אולי באמת אני והוא זה כבר היסטוריה.
אמרתי לאלוקים,תן לי סימן בבקשה.
זאת ההחלטה הכי קשה שקיבלתי עד כה בחיי.
אמרתי לו......"תמשיך הלאה אני רוצה שתהיה מאושר".
לפני כן......"את לא תשמעי ממני יותר.אני מוחק אותך מהחיים.....או יותר נכון מתחיל "דרך חדשה"(המילים שלי)."
נסעתי במונית,מדברת עם חברה על כל הנושא.אחרי זה בחור אחד אומר לי "תחזרי אליו,הוא אוהב אותך,אחרי זה תצטערי
על זה וכבר יהיה מאוחר מידי."
מה שכן.....אותו בחור לא יודע כמה הייתי בוכה בגללו,כמה אני הייתי משפילה את עצמי,כמה אני הייתי רודפת אחריו,כמה אני הייתי מתפללת
לאלוקים ש"אהבת חיי" רק יבין אותי.
הוא לא ידע כמה פעמים נכבתי מהאהבה הזו.
הלוואי הייתי אני נפגעת במקומו.....אני כ"כ לא רוצה שהוא יסבול.אני מוכנה לקחת את הסבל שלו....רק שלא יסבול.
רק שיהיה לו טוב.........
האם זה היה הסימן שלי?
האיש במונית?
או שמא אני יותר מידי מדמיינת.......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Vintage_Lady