אני לא חושבת שזו אהבה.....הרי אני יודעת איך אהבה מרגישה.
זה משהו אחר....
זה טירוף
זה תשוקה
זו תעבה
מהרגע הראשון שפגשתי אותו.
כאילו שהרגשתי בגוף שלי.....הרגשתי אותו.
לשניה הכל נעצר....אני בטוחה שהוא לא הרגיש ככה.
אבל זה לא הסיפור שלי.....זה הסיפר שלי.
ישבתי במקום הכי אהוב עלי בעולם,יפו שלי.
אחרי יום עבודה ראשון במשרת החלומות שלי.
עבודה מול בוסית קשוחה מאוד שבהתחלה לא קיבלה אותי,
רק אחרי שחפרתי לה...ממש כמו בסרטים.
הייתה לי ירידת מתחת וכולי רעדתי בסוף היום בסטודיו.
בכיתי בשקט.המשקפיים הסתירו את הדרמה שהתחוללה בפנים.
הגוף אוטומטית לקח אותי למקום בו הנפש שלי נרגעת.
הנמל.
ישבתי שם בוכה,מנסה להבין לאט לאט מזה היום הזה.
הכ"כ אמוציונאלי הזה.
בזווית העיין קלטתי משהו...מישהו יותר נכון