רשימות חיסול

לפני שתאשימו אותי בדתופוביה, בורות או משהו כזה, תנו לי לספר לכם על אנקדוטה זערורית מעברי. אי שם בשנות השבעים, הייתי בת שבע ולמדתי בבית ספר דתי (למרות היותי בת לבית חילוני למהדרין). חברתי הטובה ביותר לכיתה היתה ילדה דתייה וחמודה. לצורך העניין נקרא לה א'. א' ואני ישבנו כל יום בהפסקה הגדולה על מרפסת הכיתה ניהלנו שיחה קצרה ואחר כך שיחקנו בגומי. שיגרה כזו. באחת השיחות, הזכורה לי היטב, סיפרה לי א' על כך שאמא שלה נרשמה לחוג רישום, וכשהיא נכנסה לכיתה היא ראתה שם בחורה ערומה! לגמרי! "ברור" עניתי, כיאה לבת של צייר, "אחרת איך יציירו אותה?". א' עשתה פרצוף לא מבין, אחרי שתי שניות בהן שתינו היינו שרויות במחשבות, משכנו בכתיפנו והלכנו לשחק גומי.  שתי ילדות - האחת בשער שחור ולחיים אדומות והשנייה עם שתי צמות בהירות מקפצות ובירכיים חבולות. כי לילדות בנות שבע, שדעות קדומות עדיין לא נגעו בהן - נראה טבעי לחשוב אחרת. 

אז כבר הבנתם שקיבלתי חינוך דתי.  עוד אוסיף ואספר לכם שיש לי השכלה רישמית מאוד בספרות האגדה ובתלמוד, ואפילו היום אני מדפדפת לפעמים בבבלי או בירושלמי הנחים להם על מדפי הספרייה העמוסה מדי שלי. וזה שלימדתי כמה שנים במגזר הדתי אמרתי? לא? - טוב, אז גם זה היה.  כך שבורות או אי הבנה, אינן מהתכונות הבולטות שלי.

חוץ מזה, אני לא מפחדת מאנשים דתיים. אני גם לא מפחדת מדת. אני אפילו אזעזע כמה מחברי החילוניים ואגיד שאני דקווא בעד שחיילים שלא רוצים לשמוע שירת נשים לא ישתתפו בטקסים (אבל שיעשו את זה בשקט וצנעה ובלי להעליב ויעבירו את הזמן במשהו מועיל במקום - עבודות רס"ר וכדו').

אין לי גם בעייה שיעמוד רב בכניסה לבית הכנסת ויגיד לי שאסור לי להגיד קדיש על יקיריי (אני לא אכבד את דעתו ואעמוד על זכותי לנהוג כבוד במתים על פי הבנתי, גם אם זה יגמר באלימות, אבל זכותו לחשוב כך).

תראו, זה פשוט להחריד: אני פלורליסטית. אני בעד ריבוי קולות ודעות. ההיגיון הפנימי שלי אומר לי שאם איזה אדם חשוך קם ואומר דעתו ברבים, אז גם דעתי יכולה להישמע ברבים, למרות היותה שונה. זה פלורליזם וזה גם מה שעומד ביסודה של דמוקרטיה בריאה. לא כפייה בהכרח של דעת הרוב - אלא קבלה של ריבוי דעות ודרכי חיים. יש בעייה? אז זהו - שיש בעייה חמורה.

תראו, בעיניי כשפלוני אומר "קול באישה ערווה" זו דעתו. אני מצידי אמשיך לשיר. העניין הוא שבעיניו מדובר לא בדעה, אלא באמת שחייבים לפעול על פיה. זה הפער בין חשיבה חופשית לדת - הציות. זה מתחיל ב"נעשה ונשמע" ונגמר באמונה הקיצונית להחריד שעד שכל בני ישראל לא ינהגו באופן מסויים לא יבוא המשיח. כך שאדם חרדי בא ואומר לי, "את צריכה לשתוק ולהסתיר את עצמך" הוא לא מביע דעה. הוא מנסה לגרום לי לנהוג בדרך שתהלום את אמונתו. וזה לא משנה מה התירוץ (זה פוגע בהם, זה חילול הקודש, בגללי לא יבוא המשיח, אלוהים אמר, הרב אמר). ברגע שאתה מנסה לשנות את התנהגותי - לא מדובר בדעה אלא בכפייה. זה הכל. 

בחייכם - הרי בדיוק כמו שאפשר לבוא ולטעון שמיני פוגע ברגשותיכם, אני יכולה לבוא לטעון שהשטריימלים והפאות וההפרדה באוטובוסים ומחיקת הראשים מפרסומות פוגעת ברגשותיי. רק שבעיני אדם המאמין שנשים מקומן תחת כיסוי ומשתיק קול -  הרגשות שלי חשובים קצת פחות (בלשון המעטה). 

אל תטעו - לא מדובר כאן במגזר הרוצא להשמיע דעתו - אלא במגזר הרוצה למנוע מאיתנו להשמיע את דעתנו - זה ההבדל. 

לפני שנתיים  וחצי עשינו מדורת ל"ג עם ילדי הגן של בתי. מאי משם הופיעו חבדניקים עם דגלים וממתקים והחלו להטיף תורתם. הבלוז אמר: "עם זה אין לי בעייה, יש לי בעייה עם העובדה שאם היינו מסתובבים ליד מדורת ל"ג בעומר של חבד ומחלקים עלונים אטאיסטים - היו רוגמים אותנו באבנים". 

אז לא - אין לי בעייה שתשמיעו את דעתכם - אבל אני קוראת לאחיי האטאיסטים, האגנוסטים, הליברלים, הפלורליסטים, אוהבי חופש הדעה והביטוי להשמיע את קולם ואת קולן - להישמע בכל מקום ובכל שעה . חיגגו את היותנו אנשים ונשים השומעים וחושבים ורק אחר כך עושים. חיגגו את יופי גוף האדם, את מוחו החריף ואת יכולתו למצוא פתרונות בעצמו. ככלות הכל, אם ברואים אנחנו מאלוהים או יצירי הטבע - אנחנו יפים ויפות, חכמים וחכמות ומן הראוי שקולנו ישמע. 

אני מזמינה אתכם בשבע עשרה לחודש זה בצהרי היום לפתיחה חגיגית של תערוכת רישומי עירום בעין הוד. כן זה בשבת. וכן יהיו שם תמונות עירום. 

חוץ מזה, אני מצרפת שני קטעי מוזיקה של שתי הזמרות החביבות עליי כאן בארץ - תבלו.

ואני פותחת עוד כפתור במחשוף. תבלו. 

נעה גולן בראל - דרך המשי.

ליטל דויד - חומות חימר

אחרי עריכה:

הי, תודה לכל מי שהמליץ!!

אני קוראת את התגובות ומתעודדת מאוד מהן. מאוד. 

ישר כוח לכם!