הטיעון המוסרי- רוצחי עמנו צריכים להיענש על הפשעים שלהם- נכון ולא נכון. מצד אחד, נכון, האסירים שחמאס דורש אלה באמת מחבלים כבדים ביותר, עם "דם עד האוזניים", כמו שנאמר. אלה לא ילדים שזרקו אבנים. אלה רוצחים שאחראים על הפיגועים הגדולים ביותר, שאחראים למותם של מאות יהודים. הבעיה היא, שכשנוח לנו, אנחנו אומרים "הכול מותר כי זה מלחמה", כשנוח לנו, פתאום אנחנו מדינת חוק. הרי בהתנהלות שלנו בשטחים אנחנו מרשים לעצמנו כמעט הכול- אנחנו משפילים אותם, מכים אותם, מפשיטים אותם באמצע הכביש, לא נותנים להם לצאת מהכפרים שלהם, פורצים להם לבתים באמצע הלילה. בקיצור, מפרים את זכויות האדם שלהם על ימין ועל שמאל. מפעם לפעם גם מפילים עליהם איזה פצצה מהאוויר. והכול מוצדק- זה הרי מלחמה, לא? במלחמה צריך לנצח. אז אם זה באמת מלחמה, המחבלים הם לא פושעים. הם לוחמים של הצד השני. אז כשאנחנו עוצרים אותם, הם לא אסירים אלא שבויים. ושבויים, בהגדרתם, לא עומדים למשפט אלא יושבים בשבי שלהם עד לעסקת שבויים. גם שליט הוא שבוי. כמו שהמחבלים שיושבים בכלא הם לוחמים שלהם שנפלו בשבי, כך שליט הוא לוחם שלנו שנפל בשבי. הלוואי והיינו משחררים אותו בפעולה צבאית. אבל כנראה שאו שהממשלה פחדנית מדי, או שבאמת אין מודיעין. אז זה המצב- אין ברירה. צריך לשחרר את השבויים שלהם בתמורה לשבוי שלנו. אגב, אם זה היה תלוי בי, הייתי מחסל את כל האסירים המשוחררים בטיל מהאוויר ברגע שהיינו מקבלים לידינו את גלעד. הבעיה היא, שאני לא יודע עד כמה זה ריאלי, והרי ברור שגם אם זה אפשרי ממשלת הפחדנים בחיים לא תעשה את זה.

הטיעון הביטחוני- שחרור מחבלים יעודד חטיפות- אז ככה. זה לא תפקידה של הממשלה למנוע חטיפות. זה תפקידו של הצבא. הצבא פישל, אז אנחנו צריכים לשלם את המחיר. אני רוצה להאמין שלצבא יש את כל האמצעים למנוע את החטיפה הבאה. חנוך דאום התייחס יפה לסוגיה הזאת: "כל מה שניתן לעשות מולם ניתן לעשות עד הרגע שבו נחטף חייל. צריך להיזהר לא     להיחטף, ולהפעיל הרבה מאוד כוח, שיגרום לאנשיהם להיות כל הזמן במנוסה ובמגננה, בלי     יכולת להתארגן לפעילות פוזיטיבית ואפקטיבית נגד ישראל. אבל מרגע שחייל נחטף, יש  להיכנע לדרישות המחבלים ולהחזיר את הבנים הביתה... על טעויות משלמים, ולעתים משלמים ביוקר. לא רוצים לשלם בעתיד? היו זהירים יותר, או לחלופין, דאגו שהמודיעין יהיה יותר יצירתי ומוצלח... זה לא תענוג גדול, אבל צריך לומר זאת: על ישראל להיות פראיירית... על ישראל לשחרר מחבלים עם דם על הידיים. לשחרר רוצחים."

הטיעון הביטחוני II- המחבלים שישוחררו יחזרו לטרור- נו באמת. מכל הטיעונים, זה הכי פחות משכנע. ביהודה ושומרון מסתובבים להם מאות חמושים, סביר להניח שברצועת עזה יש אלפים. יש להם גם טילים נגד טנקים וגראדים שמגיעים צפונה מאשקלון. האם שחרור של כמה מאות מחבלים זה מה שישנה את מאזן הכוחות בינינו לפלסטינים?

אז כן, צריך לעשות את זה. צריך לחרוק שיניים ולשחרר את החארות האלה. כי יש לנו מחויבות כלפי הלוחמים שלנו. שליט לא נחטף כי הוא טייל ברצועת עזה להנאתו. הוא נחטף כי שלחנו אותו לשם, וחובתנו לשחרר אותו. לא במקרה ניסחתי את הכותרת "נגד שחרור שליט" ולא "נגד עסקת שבויים". כי הרי ברור כשמש, שמי שמתנגד לעסקת שבויים תומך בהפקרתו של הבחור האומלל הזה לחיי גיהינום בשבי עד שלפלסטינים ימאס להאכיל אותו.