לפני מספר ימים סיימתי לקרוא את הספר "הקתדרלה ליד הים" מאת
אילדפונסו פלקונס. עלילת הספר מתרחשת בברצלונה בימי הביניים, ומספרת את סיפורו של
ארנאו, בנו של צמית נמלט שעלה לגדולה ובסוף מצא את עצמו בכלא האינקוויזיציה.

הספר מתחיל בסצנת אונס מזעזעת- צמיתה נאנסת באכזריות ע"י בעל
האדמה ביום חתונתה. בהמשך היא נכנסת להריון מבעלה, וזמן קצר לאחר שהיא יולדת את
התינוק ארנאו, בעל האדמה כופה עליה לבוא אליו לארמון, שם הוא וחייליו ממשיכים
לאנוס אותה. אביו של התינוק חוטף אותו מהארמון ובורח איתו לברצלונה במטרה להעניק
לבנו חיים טובים יותר משלו- חיים של אזרח חופשי.

אך האב נכשל במשימתו, וגם בברצלונה הוא שוב מוצא את עצמו ואת בנו
נתונים לחסדיהם של אלה המכנים עצמם "אצילים". אדוניהם של ארנאו ואביו
משפילים אותם, ובעודו ילד, ארנאו נאלץ לחזות באדונו מצליף למוות באחת משפחותיו.
כשארנאו בן 14, אביו נרצח, וארנאו בורח ומתחיל לעבוד כסבל בנמל של ברצלונה.

כשפורצת המגיפה השחורה, חייו של ארנאו מתהפכים מהקצה לקצה אחרי שהוא
מציל את חייהם של שלושה ילדים יהודים מידי אספסוף של נוצרים זועמים שביצעו טבח
בקהילה היהודית. בעקבות המקרה ארנאו רוקם קשרים עם הקהילה היהודית,
ובעזרתם הוא מקים עסק משגשג של חלפנות כספים.

ארנאו מתעשר, ומשתמש בכספו כדי לעזור לעניים- הוא מלווה להם כסף, בידיעה
שרובם לא יוכלו להחזיר לו אותו. ארנאו אף יוצר קשרים עם המלך, מקבל ממנו
אדמה- ומשחרר לחופשי את כל הצמיתים שחיים עליה.

מעשיו של ארנאו מעוררים עליו את זעמם של האצילים, ויום אחד ארנאו מוצא
את עצמו עומד למשפט בפני האינקוויזיציה באשמת כפירה- אשמה שהעונש הצפוי בגינה הוא
מוות בשריפה.

"הקתדרלה ליד הים" הוא ספר קשה ובוטה, המרבה לתאר בפירוט סצנות
של אונס, התעללות ועינויים. לכאורה הספר עוסק בחייו של ארנאו, אך למעשה זהו כתב
אישום חמור במיוחד נגד החברה של ימי הביניים, כאשר ארנאו הוא מעין צדיק בסדום, אשר
מנסה להילחם נגד עוולות החברה החשוכה שבה הוא חי.