בן 18 יקר, לפני שאתה מתנדב לקרבי, כדאי שתדע כמה דברים. כידוע לך, אתה תקרע את התחת, לא תישן בלילות, תסכן את החיים שלך ותצא הביתה פעם בשלושה שבועות. נכון, סביר להניח שתרגיש טוב עם עצמך, תרגיש גבר. אבל קח בחשבון, שאם במקרה התקשורת (הישראלית או העולמית) תחליט להתלבש על איזו פעילות שהשתתפת בה- הצבא יקריב אותך בלי לחשוב פעמיים. אל תשלה את עצמך, הקצינים הגבוהים לא סופרים אותך.

מצד שני, יש עולם בחוץ. תדע לך, שבזמן שאתה קורע את התחת במחסום או בשמירה או אפילו במלחמה- החיים בחוץ נמשכים כרגיל. יש חבר'ה כמוך, בני 18-21, שהם ג'ובניקים, או שהם לא עושים בכלל צבא. הם עובדים, לומדים, מרוויחים כסף, מכינים את עצמם לחיים, יוצאים, מבלים. ונחש מה? גם הם לא סופרים אותך. ובסוף המלחמה, כשיגיעו הביקורות והחקירות והדו"חות- לא הם ימצאו את עצמם על ספסל הנאשמים- אלא אתה. חשוב שתדע את זה לפני שאתה מתנדב לקרבי.

ושוב יאיר לפיד מפציץ בדברי טעם. לכל העיתונאים המתלהמים, הממורמרים והפנאטים - מהימין, ובעיקר מהשמאל - יש הרבה מה ללמוד מהניתוחים הענייניים של יאיר לפיד. כך כתב השבוע לפיד לכבוד ט' באב:

"וביום תשעה באב הזה, מי ייתן וקראו בכל ישראל את נביא החורבן. מי ייתן וקראו בו כל פוסקי ההלכה, כל הדוברים בשם ה', כל המוליכים את צאן מרעיתם בהבטחות שולל, כל המטיפים באוזני תמימים על כך שלא צריך להקשיב לאומות העולם.

מי ייתן והם פתחו את הספר הקדוש וקראו את דברי התבוסתן המסוכן הזה, ירמיהו, שקרא לוותר, לא להיאחז בכוח בחבלי ארץ, לסגת לפעמים כי צריך, לשמור על המדינה היהודית גם במחיר הכואב והנורא של הפשרה.

מי ייתן וכל רבני ישראל השלמה, נביאיה וקוסמיה, הבטוחים כל כך בעצמם, נטולי הספק, נעצרו לרגע בפרק כ"ט, במקום בו נאמר, קדוש על גבי לבן, שאסור - באיסור חמור - להתנהג כאילו רק אתה יודע מה רוצה אלוהי היהודים:

"כי כה אמר ה' צבאות, אלהי ישראל, אל-ישיאו לכם נביאיכם אשר-בקרבכם, וקסמיכם; ואל-תשמעו, אל-חלמתיכם, אשר אתם, מחלמים. כי בשקר, הם נבאים לכם בשמי: לא שלחתים, נאם-ה'"."

הרגע חזרתי מטיול, והנושא החם החדש מתלבש לי עכשיו כמו כפפה ליד, לצערי.

יש אינספור דברים שעשיתי (או לא עשיתי) בחיים שהייתי מת למחוק, לחזור אחורה בזמן ולא לעשות אותם, או לעשות אותם אחרת. באמת אינספור. כזה אני, תמיד יש לי ייסורי מצפון שעשיתי דברים לא כמו שצריך, בד"כ בצדק. מכיוון שזה הנושא החם אספר על מה שקרה היום:

הייתי בטיול בנחל הקיבוצים. 90% מהטיול היה מצוין, כרגיל. תחילתו של הנחל עמוק יחסית, המים מגיעים עד הכתפיים בערך. יש שם חלק שנחצה ע"י צינור אבן עבה במיוחד שעובר כמה סטנטימטרים מעל המים, לרוחבו של הנחל. אפשר בקלות לעבור מתחת לצינור ולהמשיך הלאה, אבל כמובן שזה מפתה לנסות לטפס עליו ולעבור מעליו. אבל זה כמעט בלתי אפשרי. אני ועוד שני חברים - שלושתינו בני 20+ ובכושר טוב - ניסינו כמה עשרות פעמים לטפס עליו, אבל כל פעם החלקנו אחורה. הוא פשוט עבה מדי, גבוה מדי, חלקלק מדי. כשכבר כמעט ויתרנו, פתאם אחד החברים הצליח. הוא בעצמו לא הבין איך. עכשיו זה כבר היה עניין של אגו. הוא הצליח, ואני, מדריך חדר כושר, לא הצלחתי?! דפקתי קפיצה עם כל הכוח ונחתתי עם השן הקדמית העליונה על הצינור. כמעט לא כאב, אבל כבר בחלקיק שנייה הראשון, עוד לפני שהספקתי להתעשת ולבחון את הנזקים, כבר הבנתי שאיבדתי חלק מהשן, ושזה נזק (כנראה) בלתי הפיך. טעות של שנייה אחת שכנראה תלווה אותי עכשיו עד סוף החיים.

אני מצטער שיוצא לי לכתוב פוסט שלילי ביותר לפני שבת, אבל רק אתמול זה היה הנושא החם ופשוט לא הספקתי להתייחס לנושא, אז אני מתייחס אליו עכשיו.

הנושא הוא התארגנות התלמידים באחד מבתי הספר בדרישה להוריד את המזוזות מבית הספר שהם לומדים בו, בטענה שהן פוגעות ב"צביון החילוני" שלו. עוד לא הספקתי לקרוא את התגובות לנושא, אבל אני מתאר לעצמי, שכרגיל, המגיבים מתחלקים ל"דתיים" שמדברים על חשיבות השמירה על הדת, ול"חילונים" שמתנגדים ל"כפייה הדתית". לפני שאציג את דעתי בנושא, חובה להזכיר למי שמכיר את דעותיי (וגם למי שלא), שבוודאי אי אפשר לחשוד בי שאני "דתופוב" או "יהדותופוב"- כי אני פשוט לא. ודווקא בגלל זה אני מציע נקודת מבט אחרת. אני לא מכיר את התלמידים הנ"ל ולא דיברתי איתם, אבל אני מרשה לעצמי לנחש, שלמרות שהעילה למחאה שלהם היא כביכול "הכפייה הדתית", זאת לא הסיבה האמיתית למחאה שלהם, או לפחות לא העיקרית. קשה לי להאמין שמכל מה שקורה במדינה הזאת, דווקא תיבות העץ הקטנות האלה זה מה שמפריע לתלמידים האלה בחיים. לדעתי הסיבה היא אחרת.

אני מאמין שהמחאה של התלמידים היא לא נגד המזוזות ולא נגד היהדות- אלא נגד החרדים. לתלמידים האלה יש עיניים ואוזניים, וכמו לרוב האנשים השפויים במדינה הזאת, נמאס להם ממה שהם רואים ושומעים. נמאס לנו, לרוב השפוי והפראייר, מההשתמטות ומהטפילות. נמאס לנו לפרנס עצלנים עלובים שלא בכבוד שלהם לעבוד. נמאס לנו לממן מערכת "חינוך" רקובה שמייצרת עוד ועוד בורים שטפילותם אמנותם. נמאס מעדר הצעירים המשועממים שכל מה שהם יודעים לעשות עם המרץ שלהם זה לזרוק אבנים ולהצית פחי זבל. נמאס משריפת דגלים וממנגלים ביום השואה. נמאס מהאם המכה, מהאם המרעיבה, מהאב המטלטל ומהאברך הדורס. נמאס מהמנהיגים המושחתים של ש"ס שממלאים את בתי הסוהר. נמאס לשלם על מים מינרליים כשרים ועל חלב כשר לפסח. נמאס מהזזת חדרי מיון בגלל עצמות מחורבנות. נמאס מזה שמדינה שלימה כורעת על ארבע בפני מיעוט חצוף ואלים שמחרבן על כולנו. נמאס!!!

ואיך כל זה קשור לעניין המזוזות? העניין הוא, שב-62 השנים האחרונות החרדים טוחנים לנו בשכל שהם שומרי היהדות, נציגי האל עלי אדמות. והחילונים- שרובם לא מתעניינים ביהדות- קונים את זה. לכן כל מה שקשור ליהדות אוטומטית מזוהה עם החרדים. אני באמת חושב שלתלמידים האלה אין שום דבר נגד מזוזות או נגד היהדות. הם פשוט רואים במזוזות מעין נציגות של החרדים, עוד פלישה של החרדים למרחב שלהם, עוד התערבות של החרדים בחיים שלהם. הם רואים במזוזות את הקש ששבר את גב הגמל, לכן הם פורקים עליהן את זעמם. זאת הנקמה הקטנה שלהם.