לפני מספר ימים סיימתי לקרוא את הספר "הקתדרלה ליד הים" מאת
אילדפונסו פלקונס. עלילת הספר מתרחשת בברצלונה בימי הביניים, ומספרת את סיפורו של
ארנאו, בנו של צמית נמלט שעלה לגדולה ובסוף מצא את עצמו בכלא האינקוויזיציה.

הספר מתחיל בסצנת אונס מזעזעת- צמיתה נאנסת באכזריות ע"י בעל
האדמה ביום חתונתה. בהמשך היא נכנסת להריון מבעלה, וזמן קצר לאחר שהיא יולדת את
התינוק ארנאו, בעל האדמה כופה עליה לבוא אליו לארמון, שם הוא וחייליו ממשיכים
לאנוס אותה. אביו של התינוק חוטף אותו מהארמון ובורח איתו לברצלונה במטרה להעניק
לבנו חיים טובים יותר משלו- חיים של אזרח חופשי.

אך האב נכשל במשימתו, וגם בברצלונה הוא שוב מוצא את עצמו ואת בנו
נתונים לחסדיהם של אלה המכנים עצמם "אצילים". אדוניהם של ארנאו ואביו
משפילים אותם, ובעודו ילד, ארנאו נאלץ לחזות באדונו מצליף למוות באחת משפחותיו.
כשארנאו בן 14, אביו נרצח, וארנאו בורח ומתחיל לעבוד כסבל בנמל של ברצלונה.

כשפורצת המגיפה השחורה, חייו של ארנאו מתהפכים מהקצה לקצה אחרי שהוא
מציל את חייהם של שלושה ילדים יהודים מידי אספסוף של נוצרים זועמים שביצעו טבח
בקהילה היהודית. בעקבות המקרה ארנאו רוקם קשרים עם הקהילה היהודית,
ובעזרתם הוא מקים עסק משגשג של חלפנות כספים.

ארנאו מתעשר, ומשתמש בכספו כדי לעזור לעניים- הוא מלווה להם כסף, בידיעה
שרובם לא יוכלו להחזיר לו אותו. ארנאו אף יוצר קשרים עם המלך, מקבל ממנו
אדמה- ומשחרר לחופשי את כל הצמיתים שחיים עליה.

מעשיו של ארנאו מעוררים עליו את זעמם של האצילים, ויום אחד ארנאו מוצא
את עצמו עומד למשפט בפני האינקוויזיציה באשמת כפירה- אשמה שהעונש הצפוי בגינה הוא
מוות בשריפה.

"הקתדרלה ליד הים" הוא ספר קשה ובוטה, המרבה לתאר בפירוט סצנות
של אונס, התעללות ועינויים. לכאורה הספר עוסק בחייו של ארנאו, אך למעשה זהו כתב
אישום חמור במיוחד נגד החברה של ימי הביניים, כאשר ארנאו הוא מעין צדיק בסדום, אשר
מנסה להילחם נגד עוולות החברה החשוכה שבה הוא חי.

ושוב, יאיר לפיד, כהרגלו, מפציץ במאמר מדויק, קולע בול לנקודות הנכונות והחשובות. לכבוד יום כיפור הוא כתב מאמר על הדיבר השלישי שבעשרת הדיברות, "לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא". נראה שלמרות שיאיר לפיד הוא חילוני למהדרין, הוא מבין את המשמעות של הדיבר הזה הרבה יותר טוב מרבים מאלה המכנים עצמם "דתיים":

"אלוהים לא אמר.

זוהי התשובה של הדיבר השלישי לכל אלה שמדברים בשמו... אלוהים אמר את מה שכתוב בתנ"ך, ואת מה שלא אמר- אין אתם רשאים להגיד.

מפני שאם הרב עובדיה יוסף אומר שאלוהים אמר שמותר לסגת מהשטחים, והרב אברהם שפירא ז"ל אומר שאלוהים אמר שאסור, אז אחד משניהם טועה ואלוהים לא אמר.

שתי הדעות לגיטימיות, אבל זה כל מה שהן- דעות. מחשבות אנוש שמורכבות מכל הדברים שמורכבות מהן מחשבות: חינוך, נטיית לב, רצון למצוא חן, לא מעט פוליטיקה אנושית לגמרי שאין דבר בינה לבין אבינו שבשמים...

...

אלוהים לא אמר שצריך לנסוע לקבר יוסף באישון לילה בלי אישור של צה"ל, אלוהים לא אמר ששעון החורף צריך להיכנס לתוקפו באמצע הקיץ... אלוהים לא אמר שאסור להתגייס, או לדחוף נשים לאחורי האוטובוס, אלוהים לא אמר לשרוף את מטע הזיתים של פלסטיני זקן..."

כאן אני קוטע את לפיד ומוסיף מספר דברים נוספים שאלוהים לא אמר: אלוהים לא אמר שגברים צריכים לחבוש כיפה, ללבוש חליפות שחורות ומכוערות או לחבוש כובעי פרווה באמצע הקיץ, הוא לא אמר שנשים צריכות ללבוש חצאיות ארוכות. הוא לא אמר לברך בבוקר "ברוך שלא עשני אישה". הוא לא אמר שאסור לאכול פיצה מצלחת שלפני שבוע היה עליה לחם בארוחה בשרית. הוא לא אמר שעל בקבוקי מים מינראליים צריכה להיות חותמת כשרות של הרבנות. הוא לא אמר שאסור להדליק אור בשבת. הוא לא אמר לחגוג את ל"ג בעומר, שמחת תורה, חנוכה ופורים. הוא לא אמר להתנדנד בזמן התפילה. הוא לא אמר להעריץ רבנים. הוא לא אמר להצביע ש"ס. הוא לא אמר לשרוף את דגל ישראל ולעשות מנגל ביום השואה. הוא לא אמר לזרוק אבנים במחאה על מעצרה של אם שהרעיבה את בנה. הוא לא אמר להזיז חדרי מיון בגלל עצמות. להמשיך?

אריאנה מלמד התייחסה לנושא של רצח בשם האל בכל הדתות:

"...והוא (אלוהים) היה צריך להבין שלא יעמדו באיסור הזה (לרצוח). הרצח, ידע מלכתחילה, טבוע בחלק מברואיו כאפשרות שתתממש בנסיבות הנכונות... הוא התיר להם למחות את זכר עמלק, אבל לא התיר להם לבחור לעצמם עמלקים ככל שירצו ובוודאי לא לפרש את מילותיו כך שבתנאים מסוימים לכל אחד מותר לרצוח. מאמיניו, למרבה הצער, אהבו את ההיתר שקיבלו מידי בני אנוש וביכרו אותו על פני האיסור האלוהי..."

נחזור למאמר של לפיד:

"לא רק מפני חילול השם מזהיר אותנו הדיבר השלישי, אלא גם מפני היוהרה הבלתי נסבלת של אלה שמינו את עצמם לדובריו. קרוב ל-2500 שנה עברו מאז פסקה נבואה בישראל, וזו גם הייתה הפעם האחרונה שהתיר הקדוש ברוך הוא לאדם להסביר את כוונותיו. כל מי שמתיימר לעשות זאת היום, הריהו מחלל שם שמים.

...

כל עוצמתם של עשרת הדיברות היא בבהירותם הנחרצת, שאינה זקוקה להסברים נוספים. "לא תרצח", אמר האל. אין מה לחשוב פה, אין גם מה לפרשן. אילו רצה להיות חד-משמעי באותה מידה בעניין התקציבים לישיבות, הוא כבר היה מוצא דרך. אל תדאגו לי, הוא אומר בדיבר השלישי, אני יודע מה רציתי להגיד לכם - וגם מה לא רציתי - ואני מסתדר מצוין בלי שתדברו בשמי."

בן 18 יקר, לפני שאתה מתנדב לקרבי, כדאי שתדע כמה דברים. כידוע לך, אתה תקרע את התחת, לא תישן בלילות, תסכן את החיים שלך ותצא הביתה פעם בשלושה שבועות. נכון, סביר להניח שתרגיש טוב עם עצמך, תרגיש גבר. אבל קח בחשבון, שאם במקרה התקשורת (הישראלית או העולמית) תחליט להתלבש על איזו פעילות שהשתתפת בה- הצבא יקריב אותך בלי לחשוב פעמיים. אל תשלה את עצמך, הקצינים הגבוהים לא סופרים אותך.

מצד שני, יש עולם בחוץ. תדע לך, שבזמן שאתה קורע את התחת במחסום או בשמירה או אפילו במלחמה- החיים בחוץ נמשכים כרגיל. יש חבר'ה כמוך, בני 18-21, שהם ג'ובניקים, או שהם לא עושים בכלל צבא. הם עובדים, לומדים, מרוויחים כסף, מכינים את עצמם לחיים, יוצאים, מבלים. ונחש מה? גם הם לא סופרים אותך. ובסוף המלחמה, כשיגיעו הביקורות והחקירות והדו"חות- לא הם ימצאו את עצמם על ספסל הנאשמים- אלא אתה. חשוב שתדע את זה לפני שאתה מתנדב לקרבי.

ושוב יאיר לפיד מפציץ בדברי טעם. לכל העיתונאים המתלהמים, הממורמרים והפנאטים - מהימין, ובעיקר מהשמאל - יש הרבה מה ללמוד מהניתוחים הענייניים של יאיר לפיד. כך כתב השבוע לפיד לכבוד ט' באב:

"וביום תשעה באב הזה, מי ייתן וקראו בכל ישראל את נביא החורבן. מי ייתן וקראו בו כל פוסקי ההלכה, כל הדוברים בשם ה', כל המוליכים את צאן מרעיתם בהבטחות שולל, כל המטיפים באוזני תמימים על כך שלא צריך להקשיב לאומות העולם.

מי ייתן והם פתחו את הספר הקדוש וקראו את דברי התבוסתן המסוכן הזה, ירמיהו, שקרא לוותר, לא להיאחז בכוח בחבלי ארץ, לסגת לפעמים כי צריך, לשמור על המדינה היהודית גם במחיר הכואב והנורא של הפשרה.

מי ייתן וכל רבני ישראל השלמה, נביאיה וקוסמיה, הבטוחים כל כך בעצמם, נטולי הספק, נעצרו לרגע בפרק כ"ט, במקום בו נאמר, קדוש על גבי לבן, שאסור - באיסור חמור - להתנהג כאילו רק אתה יודע מה רוצה אלוהי היהודים:

"כי כה אמר ה' צבאות, אלהי ישראל, אל-ישיאו לכם נביאיכם אשר-בקרבכם, וקסמיכם; ואל-תשמעו, אל-חלמתיכם, אשר אתם, מחלמים. כי בשקר, הם נבאים לכם בשמי: לא שלחתים, נאם-ה'"."