פטפטתי קצת עם הנער הזה, ששמו היה תיאודור (אני קראתי לו טדי). סיפרתי לו על הכל. המשפחה, החוקים החדשים, הבריחה שלנו למקום אחר... לגמרי שכחתי להיות זהירה.

טדי הקשיב בתשומת לב, ומדי פעם סיפר קצת על עצמו. אני די השתלטתי על השיחה, אך לא נראה שזה הפריע לו. לרוב, אני לא דברנית במיוחד.אני מדברת רק אל

אלה שאני רוצה ואומרת רק מה שאני רוצה, ברוב מקרים עדיף לשתוק. אחרי כמה שעות של פטפוטים, נרדמתי. כשהתעוררתי , שני שוטרים החזיקו אותי.

''ניסית לברוח, אה, גברת צעירה?''

''מי אתם? למה אתם מחזיקים אותי?''

''את תעמידי פנים שאת לא יודעת, העסק של אימך הוא לא חוקי!''

''מה כבר יכול להיות לא חוקי בתיאטרון?'' ניסיתי להיראות בורה ולא מבינה.

''אני לא דיברתי על תיאטרון, אלא על הכסף הרב מדי שהיא הרוויחה בלי להתחלק בו עם שאר העיר?''

''היא נתנה עבודה למאות חסרי בית, זה לא מספיק?''

''לא, זה לא! את מכירה את החוקים''

השתתקתי. אלה הם באמת החוקים. ולמרות שבעיני הם נראו לגמרי אידיוטיים לא יכולתי לעשות כלום. התחלתי לחשוב, מי הסגיר אותי?

מי סיפר לשוטרים האלה שאני בורחת? כל התשובות שטו לעבר תשובה אחת בלבד... הדבר ההגיוני ביותר הוא שתיאודור הסגיר אותי.

למה? למה הייתי כל-כך פזיזה וסיפרתי לו הכל?

השוטרים קשרו אותי אל מקל, ואז הביאו את האש. בכיתי, צרחתי... אבל כלום לא עזר.

הרגשתי את האור שלי נחרך!

ואז פתאום הבנתי מה התרחש, מתתי!

ובכל-זאת, עדיין עמדתי שם בריאה ושלמה. מה קורה כאן? לידי ראיתי עפר, המון עפר.

הייתכן שזה מה שנשאר ממני? כלומר: הייתכן שאני רוח רפאים?