We don't need no education
We dont need no thought control
No dark sarcasm in the classroom
Teachers leave them kids alone
Hey! Teachers! Leave them kids alone!
All in all it's just another brick in the wall.
All in all you're just another brick in the wall.

We don't need no education
We dont need no thought control
No dark sarcasm in the classroom
Teachers leave them kids alone
Hey! Teachers! Leave them kids alone!
All in all it's just another brick in the wall.
All in all you're just another brick in the wall.

"Wrong, Do it again!"
"If you don't eat yer meat, you can't have any pudding. How can you
have any pudding if you don't eat yer meat?"
"You! Yes, you behind the bikesheds, stand still laddy!"

ובכן, אני מאוד מסכימה עם פינק פלויד. טוב, אני לא חושבת שביכלל לא צריך חינוך, רק שמה שמלמדים בבית הספר

מאוד מעוות את המציאות. כמובן, הרוב תלוי במורים....אבל אין הרבה מורים טובים

שלשום, הופעתי במין פסטיבל קטן, ביפו. צילמו אותי לסרט קטן. היה מאוד מעניין. אני רגילה לשחק בתיאטרון,

אבל סרט היה משהו חדש בשבילי. טוב, אין ספק שזה מעניין. אבל גם נורא משעמם. לא נשמע הגיוני ביותר, נכון?

למעשה, כלהזמן צריך לחזור על אותו הדבר ובשום אופן לא להביט במצלמה. האיש שצילם אותי, הוא אבאשל ילדה בת 9 שאני מכירה.

קוראים לה מריה, והיא יפהפייה! היא נראית קטנה יחסית לגילה, יש לה עיניים חומות עמוקות, עצמות לחיים בולטות יחסית, אף טיפה סולד,

עור בהיר אבל בגוון בז'י, ושיער בלונדיני ארוך. מריה הזאת, למרות מראה ה''נסיכתי'' היא ילדה שובבה מאוד ומעריצה אותי.

ובכן, אבא שלה, אריה, אמר שהוא ממש נהנה לעבוד איתי וחושב שבניגוד לכרמלי (חברת הילדות שלי, שגם נורא יפה)

ומריה ששתיהן (בתור שחקניות), יפות וכריזמטיות. אני, עמוקה ואינטלקטואלית. אני יודעת, אני אמורה לפרש את זה כמחמאה.

רוב המבוגרים, חושבים שאני רצינית, חכמה אינטלקטואלית.... אבל לפעמים אני רוצה פשוט להיות יפה!

אני יודעת, שהרבה אנשים אוהבים אותי בזכות ה''אינטלקטואליות'' וה''עדינות'' שלי. אבל זו עובדה ואין כאן מה להסתיר:

כולם יודעים שאיני יפה.

פטפטתי קצת עם הנער הזה, ששמו היה תיאודור (אני קראתי לו טדי). סיפרתי לו על הכל. המשפחה, החוקים החדשים, הבריחה שלנו למקום אחר... לגמרי שכחתי להיות זהירה.

טדי הקשיב בתשומת לב, ומדי פעם סיפר קצת על עצמו. אני די השתלטתי על השיחה, אך לא נראה שזה הפריע לו. לרוב, אני לא דברנית במיוחד.אני מדברת רק אל

אלה שאני רוצה ואומרת רק מה שאני רוצה, ברוב מקרים עדיף לשתוק. אחרי כמה שעות של פטפוטים, נרדמתי. כשהתעוררתי , שני שוטרים החזיקו אותי.

''ניסית לברוח, אה, גברת צעירה?''

''מי אתם? למה אתם מחזיקים אותי?''

''את תעמידי פנים שאת לא יודעת, העסק של אימך הוא לא חוקי!''

''מה כבר יכול להיות לא חוקי בתיאטרון?'' ניסיתי להיראות בורה ולא מבינה.

''אני לא דיברתי על תיאטרון, אלא על הכסף הרב מדי שהיא הרוויחה בלי להתחלק בו עם שאר העיר?''

''היא נתנה עבודה למאות חסרי בית, זה לא מספיק?''

''לא, זה לא! את מכירה את החוקים''

השתתקתי. אלה הם באמת החוקים. ולמרות שבעיני הם נראו לגמרי אידיוטיים לא יכולתי לעשות כלום. התחלתי לחשוב, מי הסגיר אותי?

מי סיפר לשוטרים האלה שאני בורחת? כל התשובות שטו לעבר תשובה אחת בלבד... הדבר ההגיוני ביותר הוא שתיאודור הסגיר אותי.

למה? למה הייתי כל-כך פזיזה וסיפרתי לו הכל?

השוטרים קשרו אותי אל מקל, ואז הביאו את האש. בכיתי, צרחתי... אבל כלום לא עזר.

הרגשתי את האור שלי נחרך!

ואז פתאום הבנתי מה התרחש, מתתי!

ובכל-זאת, עדיין עמדתי שם בריאה ושלמה. מה קורה כאן? לידי ראיתי עפר, המון עפר.

הייתכן שזה מה שנשאר ממני? כלומר: הייתכן שאני רוח רפאים?